אילנה דיין בעצם הייתה כבית משפט לכל דבר: העדויות, הממצאים, הכל בעצם, היה נכון לשעתו, ולכן היה "אמת" בפרסום * אני מנסה להשמיע לעצמי שוב: ואם היה סרן ר' מוצא להורג? מי ישיב את נשמתו לחברה?

אילו שגיאות אסור לעשות בחקירת מס? מדוע רואה החשבון שלכם עלול להתגלות כאויב הגדול ביותר שלכם בחקירת מס? ומתי כדאי לערב עורך הדין? * מדריך לנחקר הפוטנציאלי

עניינו העיקרי של המאמר הוא בחתירתו של השופט טימן תחת הלגיטימיות של שפטל כעורך דין כיוון שזה ייצג בעבר את ג'ון דמיאניוק. והוא עושה כן, השופט טימן, תוך ניצול בורותו של הציבור, או שמא תוך זריית חול בעיני הציבור, באשר למהות האמיתית של המשפט

השופטת מביעה חשש שהחוקרים מסרו לחשוד בפריצות פרטים מוכמנים כדי שיחזור עליהם בהודאתו * קובעת: גירסתו של אחד החוקרים בעדותו לא הייתה אמינה

עוד פטנט לחסום את אור השמש?! עד עתה, מי שנבדקה תלונתו על שופט רשאי לפרסם את המימצאים. במערכת המשפט לא אוהבים זאת. ביום 7.2.12, תדון ועדת החוקה בהצ"ח ממשלתית לאסור את הפרסום. זוכרים את פרשת הילה כהן וזיוף הפרוטוקולים? שם, הוזכר שהיו מקרים חמורים יותר שלא הובאו לידיעת הציבור. הכי טוב שמש שחורה!!

קובע שהטלת העונשים במקביל סותרת את הנאמר בחוק ואת מטרתו, לפיה העבודות לשירות הציבור מהוות כלי ענישה נוסף על כלי המאסר

אמירתו המרושעת של השופט בדימוס שלי טימן, לפיה משה קצב נהג כאחרון העבריינים כשבחר בעו"ד שפטל כדי לייצגו, היא הנוטלת ממנו את כבודו * תגובה למאמרו של טימן

דוח האגף לביקורת פנימית במשרד המשפטים מלמד שוב, עד כמה חיוני להקים גוף חיצוני שיפקח על הפרקליטות * כאשר רק ארבע תלונות מתוך 96 נמצאות מוצדקות, וכאשר לפחות שתיים מהן עוסקות בנושאים טכניים לגמרי - מתעורר החשש שהציבור מוותר מראש או שהתלונות מטויחות