איש התקשורת אברי גלעד, התייחס להאטה בקצב החי סונים ולא חסך בקורת ממתנגדי החיסונים המפיצים שקרים וידיעות כזב ברשת: "ווטסאפ, פייסבוק, אינסטגרם, שידעו לחסום נשיא מכהן באמריקה - מפחדות לחסום את מפיצי הרעל הזה"

כבכל שנה, השתתף נשיא המדינה בטקס האזכרה השנתי לחללי אסון המסוקים שנערך באופן מקוון נשיא המדינה: "כל שאנחנו יכולים לתת לבנים אשר שילמו בחייהם ולכם – שנתתם את היקר מכול – הוא הזיכרון שלהם שחי איתנו אחרי לכתם. זוהי הפעם האחרונה שאני משתתף בטקס הזה כנשיא מדינת ישראל אבל אני מבטיח לכם נאמנה שתמיד הייתם ולנצח תהיו בליבי, ובלב העם ובלב כל הנשיאים והנשיאות שיבואו אחרי" כבכל שנה, נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין השתתף היום, יום שני, כ"ו בשבט, 8 בפברואר, בטקס האזכרה השנתי לזכר חללי אסון המסוקים שנערך השנה באופן מקוון. השנה, הוקרנו דבריו המוקלטים מראש עקב הנחיות נגיף הקורונה, ביום עיון וטקס זיכרון מקוון, בהשתתפות נציגי המשפחות השכולות. במפגש מצומצם שנערך בבית הנשיא נכחו כנציגי משפחות הרוגי האסון, חנה וראובן בביאן, הוריו של סגן אלון בביאן ז"ל ויעל ויונתן (ג'וני) מישייקר, הוריו של סמל ראשון גלעד מישייקר ז"ל, ומשפחות נוספות הצטרפו למפגש באופן מקוון. "קשה לקיים את הטקס הזה לזכר הבנים האהובים שלכם בצורה הזו דרך המסכים. אני יודע שזה קשה מאוד גם לכם", אמר הנשיא להורים והמשיך: "איננו יכולים להיפגש איתכם, כמו בכל שנה. איננו יכולים לאמץ אתכם אל ליבנו. איננו יכולים לחבק אתכם, כפי שהיינו רוצים אנחנו עושים את כל זה אבל מרחוק." "אני זוכר היטב, את הלילה ההוא, הארור. כל מי שהיה אז מבוגר מספיק – לא יוכל לשכוח. את הטיסה ההיא, טיסה בלי ניצולים. התאונה הקשה ביותר בתולדות חיל האוויר הישראלי. את פניהם היפים של הבנים, את הסיפורים והזיכרונות, את ההלם שהיכה בנו למשמע היקף האסון: 73 לוחמים. 73 בנים, צעירים כל כך. אהובים כל כך. וצמד המילים שנצרב מאז בזיכרון האישי והלאומי שלנו: 'אסון המסוקים'," הוסיף הנשיא. "כאב השכול הוא כאב לאומי אבל הוא בראש ובראשונה – כאב פרטי. אישי. יומיומי. עמוק. הכאב שלכם. כזה שמלווה אתכם שעה שעה. כאב שאין לו מזור ואין לו נחמה. אין יום שאתם לא חווים את האובדן. דבר לא ימלא את החלל", אמר הנשיא לבני המשפחות והדגיש: "מכם אנחנו שואבים כוחות, מכם אנחנו לומדים את המשמעות העמוקה של האמרה "במותם ציוו לנו את החיים". מכם אנו שואבים את הכוח להמשיך הלאה, להביט קדימה, לחיות. לצד הכאב והגעגועים." הנשיא ציין שזהו הטקס האחרון שיקח בו חלק כנשיא המדינה והוסיף: "כל שאנחנו יכולים לתת לבנים אשר שילמו בחייהם ולכם – אתם שנתתם את היקר מכול – הוא את הזיכרון. הזיכרון שלהם שחי איתנו גם אחרי לכתם. זוהי הפעם האחרונה שאני משתתף בטקס הזה כנשיא מדינת ישראל. אבל אני מבטיח לכם נאמנה שתמיד הייתם ולנצח תהיו בליבי, ובלב העם ובלב כל הנשיאים והנשיאות שיבואו אחרי. יהי זכר הבנים האהובים חקוק בליבנו לעד." הוריהם של שניים מהרוגי האסון סיפרו לנשיא על ילדיהם, ועל האופן בו יערכו האזכרות השנה, במרחק השנים ובמרחק שכופה הקורונה. "השנה הנושא שלנו הוא אהבה מרחוק, זה גם קשור לקורונה והנכדים שאנחנו לא רואים, וגם כי הקשר שלנו לאלון והאהבה שלנו אליו, מרחוק", סיפר לנשיא ראובן, אביו של סגן אלון בביאן ז"ל, והוסיף: "אלון היה ילד יפה תואר, עם עיניים כחולות מאירות. לכל מקום שהלך הביא את היכולות שלו לראות את החיילים שלו, לדאוג להם, ולנו למשפחה. הוא הכיר כל חייל, מה שלומו ומה קורה בבית. בשבעה שלו סיפר לנו חייל שלו על פתיחת ציר בבופור, בחושך. כשאלון בראש הוא סימן לכולם לשבת ולחייל לגשת אליו, ושאל אותו תגיד לי מה קורה לך? אתה איתנו? מתי יצאת הביתה?' הוא ביקש מהבחור להסתובב אחורה לראות את החיילים בטור מאחוריו. החייל סיפר שראה עשרות עיניים, ואלון אמר לו 'אתה רואה אותם: כולם על הכתפיים שלי ושלך, אז תעורר'. הוא הצליח לראות בחור מ-30 מטר, הייתה לו היכולת לראות אנשים." יעל, אמו של סמ"ר גלעד מישייקר ז"ל, סיפרה על בנה: "אני שומעת על אלון ז"ל ואנחנו משפחות שמכירות כבר 24 שנים, שכנים בהר הרצל, ואני חושבת על גלעד. כנראה שהחבר'ה שהיו ביחידות מובחרות היו להם תכונות נבחרות ממש. מגיל מאוד צעיר גלעד גילה אכפתיות, ודאגה לאחר. כשהיה בן 4 במעון במוסררה, לקח תחת חסותו ילד שאביו היה בבית כלא. גלעד היה מבקר את הילד ומבקש להיות איתו. האחריות הזו ליוותה אותו בכל מקום. חיילים ששירתו איתו סיפרו על אוזן קשבת ורצון לעזור. חייל שפחד לעלות לשמירה ראשונה במוצב סיפר שבלי לדבר הרבה, גלעד עלה איתו לשמירה של שלוש שעות כדי שלא יהיה לבד. זה גלעד. גם אצלנו יש קשר והיכרות של הנכדים, קשר בין דורי, לפעמים נדמה שהם מכירים הרבה יותר ממה שאנחנו ידענו עליו."

השחקן והתסריטאי הישראלי, ראובן בר יותם הלך לעולמו בגיל 85 בבית חולים בלוס אנג'לס. כיכב בעשרות סרטים ישראלים בשנות ה-70, ביניהם: "סלומוניקו" ובתפקידי אורח בינלאומיים ("אל תתעסקו עם הזוהן", "סיינפלד" ועוד)

מצאנו דרך פשוטה להפוך את התה לבריא יותר

פורץ, שתכנן הכל לפרטי פרטים, התחזה בשיחה טלפונית לנציג משרד הבריאות ודאג שבני המשפחה יפנו את השטח על מנת לפרוץ ולגנוב את הכסף שהחביא האב, שעובד כגבאי בבית הכנסת בישוב

כך עבריינים מנצלים את המגפה: "זו תחושה נוראית"