גם תסריטאי מיומן היה מתקשה להמציא דמות מורכבת כמו שהייתה רות בן דוד. גיורת מצרפת שעוררה את זעם החרדים כשהתחתנה עם רב קיצוני ואנטי-ציוני, לקחה חלק פעיל בחטיפה של הילד יוסל'ה שוחמכר שהסעירה את המדינה, תיעבה את מדינת ישראל ונפגשה עם שליטים עוינים כמו רוחאללה ח'ומייני, המנהיג העליון של איראן. נכדתה נחמה דוידסון, שמשלימה בימים אלו כתיבת ספר על קורות חייה של סבתה, מספרת על אישיותה ("היא הייתה דרמה-קווין"), מזועזעת ממעשיה ("איזו אידיאולוגיה יכולה להצדיק חטיפה?") ונזכרת בשנותיה האחרונות - כשבפעם הראשונה נרשמה ביניהן קרבה

בלי מלך ובלי שירות חובה, נאלץ עם ישראל להתמודד עם אויביו – וספר שופטים, אם תשאלו את פרופ' ישראל קנוהל, מסמן למעשה תקופת זוהר. שירת דבורה מבטאת את מסקנתו זו – וגם סוגיות אקטואליות לימינו: "בלי כפייה, החברה הצליחה להוציא מתוכה מסה קריטית של מתנדבים עם רצון טוב – וזה הספיק כדי להושיע את העם"

העברת מנהיגות ממנהיג אחד לאחר היא תמיד מורכבת ומעוררת קשיים ושאלות רבות. אחד הנושאים המרכזיים שמתעסקים בו הוא האם המנהיג החדש יצליח לרכוש את אמונם של ההמון שאמור ללכת אחריו? האם הם יסמכו עליו, יאמינו בו וילכו בדרכו?

כמנהלים עלינו להבחין בצרכים של כל פרט בחברה ולתת להם את מה שהם צריכים, אחרת נגלה שאנחנו לא המנהיגים שלהם. כוחו של מנהיג הוא לעבור מרמת המאקרו לרמת המיקרו כמעט בו זמנית, ולהבין שהאחד תלוי בשני