העשור הנפלא הזה שבו נולדים וגדלים הילדים שלנו הוא גם העשור שבו אנחנו אומרים, צ'או לליבידו שלנו. החדשות הרעות הן, שלוקח בערך עשור עד שהוא מתעורר. החדשות הטובות הן כשהוא מתעורר, הקרנבל בשיאו. אלה היו חלק ממסקנות שיחת הבוקר שהתקיימה בקפה של הבריכה ביני לבין בחורה שצעירה ממני בעשור (לצד שני גברים מהנהנים) אחרי שחיית הבוקר. "שבועיים לא ישנתי", היא התלוננה, "אין לי חיים ואני לא מוצאת מטפלת". יש לך חיים הרגעתי אותה הם רק קצת אחרים, אבל ...

אז מה שנתחיל בהיכרות? האמת, היה לי יותר קל להתחיל בארוחה, בטח הייתי שוברת את הראש, מה להכין לכם. אני מניחה שבסוף הייתי הולכת על בטוח ומכינה לכם שקשוקה עם המון כוסברה ולידה בגט חם טרי, טרי ובירה טובה וצוננת. הייתי מספרת לכם קצת על עצמי ומבקשת שתספרו לי על עצמכם. אחר כך היינו עוברים לסלון. רוצים תה עם ג'ינג'ר טרי ומקל קינמון? איך הקלמנטינות? נכון בטעם של פעם? תטעמו מהעוגיות המרוקאיות, לא אני לא מרוקאית, אבל זאת לא אשמתי. תרגישו בנוח, אתם יכולים להתכסות בשמיכות הפליז המפוזרות ...

אני לא מזלזלת בדיל שרקח ביבי, אבל צריך להכיר בעובדה שמה שלא נאמר, נזנח ונשכח

השבוע נחת על שולחני הכרך השני של מהדורת כל שירי דוד אבידן (הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק-ירושלים, בעריכת ענת ויסמן ודוד וינפלד). בלי ששמתי לב או עם תשומת לב מיוחדת חזרתי אל שיר שאני אוהבת במיוחד: "הרי את מותרת לכל אדם". את השיר הזה כתב אבידן ללילי אבידן שהייתה אשתו השנייה וממנה לא היו לו ילדים. הם נחשבו לזוג בוהמי, אוהב ומחובר עד ש"העניין נגמר באופן חד וקצר". קראתי בו לא מעט בימי ייאוש בחיי. חשבתי אז עד כמה זוג שהיה ביחד והבטיח ופיזר הבטחות ...

הוא הסביר לי עד כמה הוא אוהב ומעריך אותי, אבל כאיש דתי ברור לו שהוא טוב ממני

הנה מה שקורה כשתאגיד מים עירוני חייב כסף לצרכני בית משותף, והם מחליטים לתבוע

מכנים אותן קוגריות, והן נחשבות לטרנד הלוהט של הפנויות החזקות החדשות - נשים שהולכות עם בחורים צעירים. דוגמאות יש למכביר, מדמי מור ומדונה בגרסת ההוליוודית ועד ריטה ומיכל אמדורסקי, שאוחזות בנערי מחמד. אין לי מושג איך הפכה התופעה למפגן כוח נשי, אבל בטוויסט שיווקי ערמומי הצליחו נשים מסוימות לשווק את המהלך כסוג של גירל פאוור: "אני בוחרת מה שבא לי"; "אני עושה מה שטוב לי"; "אני לא צריכה מישהו גדול וחזק ממני, כי אני בעצמי חזקה, ובאותה ...

הייתי באילת. כנס העיתונות השנתי. יוזמה של יוסי בר-מוחא שצוברת תאוצה. כנסים זה קול עכשיו, כמעט לכל אחד יש כנס, וגם לנו מגיע. וברצינות: נוכחות מרשימה, פאנלים מעניינים (חוץ מזה שבהנחייתי), שמוזינג הכרחי. בקיצור, טוב לתעשיה הקורסת שלנו.אני דווקא רציתי לכתוב על העיר. אילת.כי כמה שבועות קודם, נסעתי לעקבה. עם הילה ואלונה (האשה והילדה, בת שנה ו-7), למלון "קמפינסקי" החדש. המץ'-אפ הזה, קמפינסקי עקבה מול "הרודס" אילת, לא מותיר לנו סיכוי. וזה חבל, וזה כואב, כי מגיע לנו ...