לכאורה זה נשמע כמו תחילתה של בדיחה, אבל אין בסיפור שום דבר מבדח. יש משהו מפחיד בשעות הלילה בשדות תעופה באירופה החיים נעצרים. המסדרונות הארוכים ריקים מאדם, המדרגות מפסיקות לנוע, על החנויות הזוהרות במשך יורד התריס וכבים אורות. בקצה אולם ההמתנה איים של נוסעים, אלה אחרונים, ממתינים לטיסה מתאחרת. וכך היה המראה השבוע באחד מנמלי התעופה של מזרח אירופה. טיסה אמורה לצאת לארץ דקה לפני חצות והמון ישראלים יושבים, מנומנמים, ונפוחי עיניים ולכולם חלום אחד, להגיע לארץ. כולם כבר סיימו לספר על ...

הנה הוא עם ג'יפ הסיור, כולו מאובק, משקפי האבק מופשלים על מצחו. הנה הוא נשען על משאית ענק המוליכה טרקטור D9 לאילת. הנה הוא מציץ מדלת האוטובוס כנהג שהוליך חיילים עד רפידים. ועוד תמונה, הוא מדריך תיירים בכבישי הארץ והם מריעים לכבודו. מה קרה למושקו (שם בדוי)? הוא היה גבר שבגברים, לחיצת היד לשלום איתו היתה 'מחרבת' לכם את כף היד לדקות אחדות. האמת, עדין הוא גבר שבגברים, שמתכנסים החברה בדשא ביתו והוא מכין/מנגן על המנגל, באותם הרגעים אף אחד מחבריו אינו חושב על כמויות הכולסטרול מהבשר מהפיתות ...