קראתי היום את הטור של נחום ברנע בידיעות. עמוד 2, הפניה בעמוד ראשון. "אור וחושך", זו הכותרת. ברנע יוצא שם להגנתו של השופט תיאודור אור. הוא לא נותן קרדיט לאתר nrg מעריב שחשף את הסתבכותו של אור בניגוד עניינים חמור ביום חמישי האחרון, אבל לא זה העניין. מה גם שיש לי פה עניין אישי (חשיפה שלי). אנחנו במעריב רגילים לא לקבל קרדיטים בידיעות (עובדה, גם אמנון אברמוביץ, שהפעם האחרונה בה נתן קרדיט למישהו היתה כשעבד במעריב חזר על הסיפור הזה ביום שישי בלי קרדיט).לא הקרדיט הוא העניין.המהות ...

שישי בערב, תשע. אני בחדר האיפור בערוץ הראשון, מוריד איפור, מחליף בגדים. "יומן" תם זה עתה ומכשיר הטלויזיה הקטן בפינה מקפץ לערוץ המתחרה. שם אני מספיק לראות את חברי עמנואל רוזן מדבר עם יאיר לפיד על הכתבה ששודרה זה עתה. כתבה על גלעד שמן, שרצח את חברתו עינב רוגל לפני 19 שנה בגלל שהעזה להיפרד ממנו. ירה בה מטווח אפס באקדח. הוא נדון, כצפוי, למאסר עולם. ועכשיו, מה? עכשיו החליט הנשיא הנכבד שמעון פרס לקצוב את ענשו ל-36 שנה.אני מכיר את הפרשה הזו. נדמה לי שקרתה לא מזמן. פתאום מתברר שתיכף ...

יש בו, במאיר שלו, משהו שאין באף אחד אחר. דבר מה נוסף. אולי זה ההומור העצמי, אולי זה האנדרסטייטמנט, אולי הישראליות המזוקקת, הגולמית כל-כך, שמזכירה ימים טובים, אחרים של פעם.קראתי את "הדבר היה ככה". ספר קטן, לכאורה מאוד לא חשוב כזה, נטול יומרות או פומפוזיות. מאיר שלו כותב על סבתא שלו, סבתא טוניה, ויחד איתה על המשפחה כולה, ודרכה על העליה השניה והשלישית, ואיך זה היה כאן פעם.זה לא מהספרים שנזכור למאיר שלו. ואולי דווקא בגלל זה, הבנתי שוב למה אני כל כך אוהב לקרוא את האיש הזה. כי ...

חיכיתי, חיכיתי, ובסוף זה בא. בהארץ, אלא מה. יהונתן סגל, שחקן, יוצר ובמאי, סוף סוף מגיב להשתלחות ולרדיפה נגדו. "זה נושק למקארתיזם", הוא אומר. הכוונה למסע הציבורי נגד העובדה שקרן הקולנוע הישראלי, שממומנת מהכסף שלכם ושלי, החליטה לתמוך בסרטו "אודם". את הפרשה חשף יאיר לפיד בידיעות, וטוב עשה.ברושור ששיגרה הפקת הסרט עצמה הצהיר בחגיגיות שסיפורו האישי של סגל, בן לניצולת שואה, יעובד בסרט הזה ויהפוך, בעצם, בהשוואה גאונית ומקורית ממש, לסיפורם של הפלסטינים. ובמילים אחרות, ...

בשבועות האחרונים יצא לי ללכת לארבע הופעות מוסיקה ישראלית. לא מעט, בטח לא למי שמטופל, בגילו, בתינוקות (בת 5 חודשים ובת שנתיים ו-10 חודשים). ההשקעה (צבא של בייביסיטריות, תיאומים, האכלות, החלפות ושאיבות חלב-אם) השתלמה. ארבע הופעות נפלאות ראינו, רעייתי ואני, בשבועות הללו. היינו ביהודה פוליקר (מועדון רדינג), בג'ירפות (זאפה הרצליה), בפורטיס (זאפה הרצליה) ובדני סנדרסון (זאפה תל-אביב). ארבעה הפכים, אף הופעה לא דומה לשניה, ועדיין כל אחת ואחת מהן השאירה טעם מיוחד בלב ובנשמה, ריגשה, העניגה, הביאה אותי שוב ...

ההתנקשות המזעזעת בחברת הקונגרס הדמוקרטית גבריאל גיפורדס והרצח המתועב של שישה אזרחים חפים מפשע, בהם ילדה בת 9, ארעו אומנם במרכז מסחרי בטוסון, אריזונה, המרוחקת מכאן אלפי קילומטרים, אבל היריות שנורו מאקדחו של ג'רד לי לופנר, צריכות להפנות את הזרקור לכתובת שמרוחה אצלנו על הקיר באדום זועק ובאותיות קידוש לבנה.מטבע הדברים לאחר אירוע כזה שואלים האם זה יכול לקרות גם אצלנו והתשובה היא שזה כבר קרה ויכול לקרות שוב. גם אם יתברר שג'רד לי לופנר הוא אדם בעל אישיות בעייתית ולא יציבה אין ספק שמסע ההתנקשות וההרג ...

איפה הבושה א. חנין זועבי מתחרטתכשמועמר קדאפי היה בשיא כוחו, והיה נשיא תורן של הליגה הערבית, עלו אליו לרגל קבוצה של חברי כנסת ערבים וראשי הציבור הערבי בישראל. המפגש באוהל האירוח המדברי של שליט לוב כלל גם פרק מביך של חנופה והתרפסות בפני מי שמכנה עצמו "מלך מלכי המלכים של אפריקה".עכשיו, כשקדאפי מתגלה במלוא כיעורו, כשהוא נושא נאומים הזויים, בנוסח ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין, וטובח בבני עמו, וכשהוא הופך לאחד המנהיגים השנואים ביותר בעולם ותווית של משוגע מודבקת ...

הרעיון שועדת הכנסת, בראשות ח"כ יריב לוין (ליכוד), תקים "צוות" של חברי כנסת שיבדוק את תנאי העבודה והשכר של חברי הכנסת, צוות ש"יעקוף" את הועדה הציבורית בראשות פרופסור גרונאו, המופקדת על הנושא מתוקף חוק, יותר משהוא מקומם הוא מצביע על סוג של אטימות וצפצוף על תחושות הציבור. כבר לפני כעשור קמה צעקה גדולה בציבור בעקבות סדרה של תוספות שונות ומשונות שחברי הכנסת יגעו, טרחו ואישרו לעצמם, כולל דיקור סיני, רפואה אלטרנטיבית, טלפונים ועיתונים לכל החיים ועוד ...