בני ברק: בסמוך לבית הכנסת הפופולרי ביותר בעיר, עימותים עם מספר בחורים מישיבת גרודנא אשדוד שמחלקים חוברות נגד מרן הגראי”ל שטינמן שליט”א ויתד נאמן. לעוברי האורח שהעירו להם כי מדובר בבית כנסת...

http://2424.co.il/images_big/w_v/thumb_bffa26d41c3c860e2f4ec055840edeff_w746.JPG

ביהדות התורה בחרו לתקוף את וועדת פלסנר ומסקנותיה: הרב ישראל אייכלר: “מטרתו של פלסנר הייתה ברורה מראש: חיסול תקציב הישיבות, ולא למצוא תחליף לשוויון בנטל” • הרב משה גפני: “עמדתו...

ח”כ הרב אורי מקלב משיב אש לחבר כנסת יוחנן פלסנר • הרב מקלב: “על מנת להחדיר את ארסו הוא מפריס פרסה ושוסע שסע ומעלה גרה ואומר טהור אני  • מלים רוויות...

בסיעתא דשמיא אגרת נחוצה אל המורים בתלמודי תורה ואל הרבנים בישיבות הקדושות פרק א. בענין שהתלמידים נקראים בתורה בנים בטעמי הדבר ובמה שיש ללמוד מזה לריבוי ההתמסרות שצריך המלמד להתמסר לטובת הילד א. כתוב בתורה בפרשת ואתחנן בקריאת שמע ושננתם לבניך וכן כתוב בתורה בפרשת עקב בוהיה אם שמוע ולמדתם אותם את בניכם ומכאן למדו שמצוה על כל אב ללמד את התורה לבניו ב. ובספרי בדברים פיסקא ל"ד וברמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק א' ובטור ביורה דעה בסימן רמ"ה ובשולחן ערוך שם כתבו שמכלל מצוה זו הוא ללמד לא רק את בניו שלו אלא מצוה על כל חכם מישראל ללמד תלמידים שגם התלמידים נקראים בנים ורק שמצוה להקדים בניו לילדים אחרים עכ"ד וכן הביא ברש"י על התורה שם בפרשת ואתחנן דבר זה ג. והנה מבואר מזה שאת כל הציווי ללמד לתלמידים כתבה התורה בלשון ולמדתם אותם את בניכם ולא כתבה בפירוש את המילה תלמידים אלא כתבה בנים וכללה התורה בזה גם את התלמידים ויש לברר טעם הדבר שכך כתבה התורה מצוה זו ולא כתבה התורה בפירוש בנפרד את המצוה ללמד את התלמידים ואף שפירש הרמב"ם שם שהוא ללמד הקדמת הבנים לתלמידים מכל מקום עדיין צ"ב דאפשר לכתוב הציווי בפירוש לבנים ולתלמידים ומזה נדע ההקדמה ד. ופירשו המפרשים שבא כתוב זה ללמדנו שבאמת להעמיד את תלמיד בצורה הראויה שיצליח לעלות מעלה מעלה בתורה הקדושה וביראת השם הוא דבר שצריך מאוד התמסרות מצד המלמד ורק אם באמת יהיה שאיפת המלמד להצלחת כל תלמיד ותלמיד כשאיפתו להצלחת בניו אז יוכל באמת לעשות את ההשתדלות הראויה כדי שבאמת יצליח כל תלמיד ה. וכל אדם יודע כמה מתאמץ בדרך כלל אדם על ילדיו שלו שיצליחו בלימוד התורה ובעבודת השם וכמה אכפת לו הענין וכך צריך להיות אכפת לאדם גם על תלמידיו ולהשתדל בכל כוחו ובכל המאמצים לקדם אותם בלימוד התורה וביראת השם וכמו שיודע כל אדם על עצמו על כמה דברים נאלץ לוותר לילדיו ולהבליג כדי להובילם בדרך הנכונה גם אצל התלמידים אף אם החציפו כלפיו וכיו"ב לא יהפוך לשונא להם אלא בלב רחום וחנון ימשכם בדרכי נועם אל התורה והמצווה ו. וידוע על הג"ר נתן צבי פינקל זצוק"ל המכונה הסבא מסלבודקה שזכה להעמיד הרבה תלמידים גדולי עולם והיה דרכו הרבה פעמים כשהיה רואה תלמיד שלא כל כך מצליח לעשות תעניות רבות כדי לעורר רחמי שמים עליו שיצליח והנה כמובן שלא כל מלמד יכול להגיע לדרגה כזו וגם לא כל מלמד מותר לו מצד הבריאות דבר כזה אבל בכל אופן יש ללמוד מהנהגתו כמה מסירות נפש צריך האדם להרבות כדי שיצליחו תלמידיו ואם לא בצומות אז בדרכים אחרות של השתדלות מרובה שיתמידו בתורה ושיבינו את התורה וכן להרבות עליהם בתחנונים להשם יתברך שיזכו להצליח בלימוד התורה וביראת השם פרק ב. בענין ריבוי הזהירות שצריך המלמד להיזהר שלא להעליב את התלמיד ושלא לצערו מכמה טעמים א. הנה בכמה מקומות בחז"ל הפליגו מאוד באיסור של הלבנת פני חברו ברבים ובגמרא בברכות דף מ"ג ע"ב וכתובות דף ס"ז ע"ב וסוטה דף י' ע"ב ובבא מציעא דף נ"ט ע"א אמרו מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים [ועיין בספר מנחת שלמה חלק א' סימן ז' במהדורה החדשה בעמוד ס"ב מה שהביא בענין זה מראשונים ואחרונים] ובמשנה במסכת אבות פרק ג' משנה י"א קתני רבי אליעזר המודעי אומר וכו' והמלבין פני חברו ברבים וכו' אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא ועיין בזה ברמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' הלכה י"ד ובהלכות דעות פרק ו' הלכה ח' ובפירוש רבינו יונה למסכת אבות שם ואכמ"ל ב. וכמה מלמדים שואלים בזה שלצורך חינוך התלמידים הרבה פעמים הם צריכים לבייש את התלמיד בפני התלמידים ואיך יעשו כשכל כך חמור הענין והנה אין בכוונתי לענות על שאלה זו כאן וכל מלמד ישאל לרבו לענין מעשה כשיש ניגוד בין שני ענינים אלו [וצריך הרב העונה על השאלה לדעת שכאשר מלמד מעליב ילד הפגיעה הנפשית שיש לילד היא עצומה מאוד מאוד שאי אפשר לתארה מפני שהסמכות של המלמד בכיתה היא מאוד גדולה וגם זה בפני חברים רבים וכמובן שזה מרבה את חומר האיסור מאוד מאוד] ג. אבל מה שכן יש לכתוב בזה כאן הוא שבאמת ברובא דרובא של המקרים השאלה היא טעות גמורה מפני שהאמת היא שלבייש את הילד בפני חביריו ברוב הגמור של המקרים לא רק שזה לא עוזר לחינוכו אלא אין דבר יותר גרוע מזה לחינוכו מפני שעל ידי זה נקבעת שנאה עזה בלב התלמיד אל המלמד ומכאן והלאה קשה לו לקבל ממנו שום דבר ואף אם לזמן קצר אחרי הביוש מפחד להתבייש שוב יתנהג הילד כראוי אבל לטווח ארוך הנזק מרובה על התועלת ה. ויותר מזה שהמציאות היא שאצל הילדים הרבה פעמים המלמד נראה בעיניהם כנציג של השם יתברך שהוא המעביר להם את דרך השם וכשמשניא המלמד את עצמו על הילד משניא יחד עם זה על הילד את כל התורה כולה ואת כל עבודת השם ו. ומלבד זה גם על ידי זה נקבע בלב תלמיד זה ובלב כל התלמידים מידת האכזריות והיא מידה קשה מאוד וכשנכנסת מידה זו לתוך לבו של התלמיד פעמים רבות שקשה מאוד הדבר שאי פעם תצא ממנו מידה זו ז. ובאמת שבהרבה מהמקרים אותם המלמדים שמתנהגים הרבה בשיטה זו לבייש הילד לפני התלמידים באמת זה מתחיל אצלהם לא מסיבות חינוכיות אלא ממידות רעות והם יכולים לבדוק בעצמם ולראות שגם בהזדמנויות שלא קשורות לחינוך הם נכשלים בזה ואף אם בביתם וכן עם חבריהם אינם נכשלים בזה פעמים הוא רק מפני שעל משפחתם יש להם רחמנות ועם חבריהם הם מפחדים לקלקל את היחסים אבל עם הילדים שיודע שאינם יכולים להתנגד לו שם בא לידי ביטוי המידות הרעות ח. ובנוסף לזה המציאות מלמדת כמאה עדים שאת כל המטרות שרוצה המלמד להשיג על ידי שמעליב את הילד יכול להשיג אותם פי מאה על ידי שיכבד את הילד ויעודד אותו וכל שיטת החינוך על ידי ביזוי הילדים היא שיטה שההפסד שבה מרובה על השכר בצורה שאי אפשר כלל לתאר וידוע לנו מעדויות נאמנות על כמה וכמה בחורים שיצאו לתרבות רעה ופרקו עול תורה ומצוות והכל התחיל על ידי שאיזה ממחנכיהם בחדר או בישיבה פגעו בכבודם וכן בענין עונשים של מכות כמה פעמים המציאות הראתה שזה גרם להרחיק את לב התלמיד מן הרב ועל ידי זה התדרדר התלמיד ברוחניות מאוד מאוד ט. ומעשה שהיה עם הג"ר איסר זלמן מלצר מחבר ספרי אבן האזל שהיה ראש ישיבת עץ חיים ומכלל תפקידו היה לבחון בתלמוד תורה את הילדים ופעם באמצע הבחינה יצא החוצה לפרוזדור והסתובב שם איזה זמן הלוך וחזור והיה מי שעקב אחריו לראות מעשיו ושמע אותו אומר לעצמו שוב ושוב כל מה שהזהירו חז"ל בחומרת האיסור לבייש הוא אפילו לבייש ילד ואחרי זמן רב ששינן לעצמו כן חזר אל הכיתה והמשיך את הבחינה י. ובסיום הבחינה כשהלך משם ניגש אליו אותו אדם שעקב אחריו ושאלו לפשר מעשהו זה והשיב לו ששאל בבחינה לאיזה ילד שאלה והילד בתשובתו התחיל להסתבך וראה שעלול לבוא לידי בושה והיה צריך להתאמץ כדי למצוא הדרך להוביל המשך הדיבור עם הילד באופן שלא יהיה לו בושה ולכן יצא החוצה לשנן לעצמו דברי מוסר על חומר החיוב למצוא עצה לדבר ואז נכנס ומצא עצה איך שיסתיים הענין באופן שישאר כבודו של הילד בשלימותו פרק ג. יבאר דדברים הנ"ל בדורנו נצרכים פי כמה וכמה מבדורות קודמים א. והנה אף שדברים הנ"ל הם נכונים מצד עצמם אבל בדורנו המציאות מלמדת שכל הדברים הנ"ל נצרכים ביותר שלצערנו הגדול זעקת הורים רבים הגיעה אלינו על ילדיהם שיצאו לדרך לא טובה רחמנא לצלן ואחר הבירור והחקירה נודע שבחלק מהמקרים אם היה יחס יותר מסור מרבני הישיבות הקדושות והמלמדים בתלמודי תורה לא היו מגיעים למצבים כאלו ב. ואין כוונת הדברים הכתובים כאן להאשים איזה מישהו במה שקרה עד היום אלא לעורר על העתיד שההכרח לשנות הרבה דברים בזה כדי להציל נפשות רבות ואף אם בדורות קודמים היה אפשר לילך יותר בתקיפות אבל בדורנו נפשות הצעירים רכות וכל דבר מסוג זה מזעזע אותם ועלול לבוא להפסד גדול וכמובן שיש הרבה מקרים שצריך שיקול דעת רב של תורה לראות כיצד לנהוג אבל באופן כללי יש הרבה מה לתקן בדברים אלו פרק ד. עוד דברים בענינים הנ"ל א. והנה רוב הדברים הנזכרים לעיל נוגעים גם לענין החינוך של ההורים אל הילדים שצריך מאוד להיזהר בדברים הנזכרים לעיל ונכתב יותר באריכות בענין הרבנים והמלמדים ששם מפני הריבוי של התלמידים שיש ברוך ה' בישיבות הקדושות ובתלמודי התורה לפעמים יותר קשה הדבר אל האחראים להתמסר כראוי ולהיזהר כראוי בדברים הנ"ל ולכן בזה הוצרך חיזוק ביותר ב. וככל הדברים הנזכרים לעיל לענין חינוך הבנים והתלמידים כן צריך ליזהר בכל אלו הדברים גם בחינוך הבנות והתלמידות ופעמים שאצל הבנות ביותר יש רגישות חזקה מאוד לעלבון עד שעלול לגרום נזק קשה בחינוך ג. ועיקר גדול להצלה מכל הדברים הרעים הוא לראות איך להיות מסור תמיד בכל לב להכניס בלבם את האהבה ללימוד התורה ואת האהבה לקיום המצוות שאף שודאי שעיקר גדול ביותר הוא להכניס בתוך לבם יראת השם אבל אין זה מספיק וצריך מלבד בחינת החינוך ליראה מהשם גם בחינת החינוך לאהבה את השם יתברך ואת תורתו ד. ומלבד כל זה ירבו ההורים והמלמדים בתפילה על הבנים ועל התלמידים שיזכו כולם לילך בדרך השם ולעלות מעלה מעלה בלימוד התורה ועבודת השם