בזמן שדנית גרינברג עמדה אמש מתחת לחופה ונשבעה אמונים לברק חקמט, נרצחו שני צעירים בפיגוע ירי ברחוב דיזנגוף. הסובבים את גרינברג, דאגו להסתיר ממנה את המתרחש במהלך הערב, והיא גילתה על כך רק בסופו. היום (שישי), הכלה הטרייה פרסמה פוסט כואב בו חשפה כי המחבל נתפס בדיוק מתחת למרפסת המלון בו היא ובעלה שוהים

המדינה כולה עוקבת בדאגה אחרי הפיגוע הרצחני שאירע הערב (חמישי) במרכז תל אביב. במקביל לדרמה, ובסמוך לזירת הפיגוע, עשרות סלבס בילו בהשקה של מלון חדש במקום, ונוכחים מספרים על רגעי האימה. "שמענו צרחות וראינו המון אנשים רצים"

בעקבות שידורי הפיגוע אמש (חמישי) שר התקשורת הנדל פנה ליו"ר הרשות השנייה עדן בר טל בכדי שיכנס במהירות את המועצה לבחינת כללי הסיקור בזמן פיגוע טרור. הנדל התייחס לכתבי ערוצי החדשות שצילמו והעבירו את המצוד אחר המחבל בשידור חי. שידור המצוד זכה ללא מעט ביקורת ברשתות על כך שהפריעו לכוחות הביטחון ויצרו בהלה. השר אמר, "אמש היתה הפקרות בסיקור התקשורתי. צילומי כוחות תוך כדי פעילות, שידור סרטונים של הפיגוע." עוד הוסיף השר שהוא "מבין את הצורך לדווח ולהתחרות מול ערוצים אחרים אבל הצרכים הביטחוניים גוברים. בזמן מלחמה ברור לחלוטין שיש שטח צבאי סגור. כתב יכנס רק בליווי ואישור הצבא או המשטרה. זירת פיגוע שבה המחבל עדיין מסתובב חמוש היא זירת לחימה. "אין שום הבדל גם אם מדובר בדיזנגוף בתל אביב. בפיגועים הקשים שידענו בעבר של מחבלים מתאבדים ידעו כלי תקשורת להפסיק לצלם מקרוב את ההרוגים והפצועים. הם קיבלו החלטה עצמאית. לא היתה רגולציה. גם היום זה נדרש לצד סגירת אזורי לחימה מצד כוחות הביטחון".

על אלינה קבייבה סיפרנו לכם לראשונה לפני כחודש, אז נודע שהיא עזבה את רוסיה לדירת מסתור בשוויץ. כעת מדווחים מעבר לים כי קבייבה, שמכהנת כיו"ר הדירקטוריון של קבוצת מדיה רוסית, נעלמה מאתר החברה

הפנים של יעקב אחימאיר, בשבתו כפרשן באולפן של אמנון לוי ברשת, אומרות כנראה הכול. ביום של רעש תקשורתי בלתי נגמר, זה אולי היה הדימוי הכי חזק אתמול: עיתונאי ותיק, איש מקצוע שראה כבר הכול ודיווח כבר על הכול, יושב בפאנל הפרשנים, וממתין לתורו לדבר. יותר משהוא מדבר, המבט שלו צועק מיאוס. בשלב מסוים הוא מדבר על איך הפכה הפוליטיקה הישראלית "למעשה רמייה של הציבור". בהמשך יביע ייאוש מחוסר היציבות של השיטה הדמוקרטית בישראל. אבל יותר מכל, המבט זועק: בוז לשובו של הפלונטר הפוליטי, בוז להתנהלות נבחרי הציבור, בוז לחוסר הטעם שבעוד סיבוב בחירות ועוד אחד. נדמה שלתחושה הזאת שותפים כעת בימין ובשמאל כאחד, ללא קשר לעמדה. טעם השעה הוא טעם של אכזבה וסלידה מהאנשים שאנחנו אמורים לשאת אליהם עיניים. הטריגר למערבולת הנוכחית הוא פרישת יו"ר הקואליציה ח"כ עידית סילמן מהקואליציה וחבירתה למחנה השני, במה שעשוי להוביל אולי לקריסת הממשלה הנוכחית ולפיזור הכנסת - דרך שבסופה ממתינות מן הסתם בחירות נוספות. ובישראל, בין אם אתם תומכי דרעי או הורוביץ, בחירות הן לא אירוע לאומי - אלא מצב נפשי. כשריח הקלפי עולה באוויר, עולים מחדש השדים הקמאיים, הקמפיינים הארסיים והקלישאות החבוטות. אנחנו לא צריכים ללכת רחוק כדי להיזכר. אולפני הטלוויזיה הם השדה שבו כל זה מלבלב במיוחד.

רגע לפני הגמר הגדול של "רוקדים עם כוכבים", השופטת רונה לי שמעון, התיישבה לשיחה פתוחה עם גלית ואילנית ושיתפה בגילוי לב כיצד הביקורת הקשות שספגה בתור ילדה גרמו לה להרגיש. "לקח לי זמן להגיד שזה תפל, זה יכול להיות הרסני מאוד", סיפרה והסבירה כי היא כן מאמינה שמורה צריך להיות קשוח, אך אין כל צורך בקשיחות רעה