את המלים "נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה" ו"עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה" כיבד כבוד השופט הערבי בעמידה. האם ניתן לדרוש ממנו שיהיה שותף להוויה שהלמה והסעירה את צירי הקונגרס הציוני השישי?

הארץ (ולאומניה בראשם) נזעקו על כי השופט ג'ובראן לא שר את התקווה, בעת ששר המשפטים הוא נשוא החקירה בעניין העלמות מס, וח"כ יריב לוין זומם שוב חקיקה אנטי-דמוקרטית * ביבי, כדרכו, מוכר עצמו מעל בימת טקס השבעת גרוניס את עצמו כליברל נאור, בעוד שלוחו מתחרה על התואר "יריב לא ראוי" עם הבוס נתניהו עצמו * תודה ג'ובראן. במערכת כזו, אתה הנציב שלי במשחק סרבני הצביעות

שני פסקי הדין האחרונים של ביניש מהווים סיום רועש לקריירה עשירה ומוצלחת של הנשיאה * הנשיאה ביניש הייתה שומרת נאמנה של "מצודת ברק" בעליון, אך הייתה חסרה את הברק וההילה של הפרופסור

חצי הגמר של ליגת התיכונים נקבע לשבת. בימה"ש התחשב, המועד זז

חילופי נשיאי בית המשפט העליון הם הזדמנות חיונית לחיזוק מעמדו של בית משפט זה ולתפקידו החברתי בעשיית צדק ומשפט בארץ, שתיעשה בכך שהוא עצמו יהיה נאמן לשליחותו ולא יחרוג ממנה * על סיום כהונתה של דורית ביניש ומעמד בית המשפט

לא צריך להיות נודניקים ולכפות על המיעוטים החיים בקרבנו הר כגיגית לאמץ את הסמלים הלאומיים היהודיים משל היו סמליהם האישיים. נא להירגע. שני הצדדים

לשווא יצא הקצף על השופט העליון הערבי סלים ג'ובראן. שמו הרי הולך לפניו כאזרח נאמן למדינתו, המייצג אותה בכבוד הראוי. אחרי ככלות הכל, "התקווה" איננה המנונו הלאומי, מילותיה אינן משקפות את שורשיו וגם אינן אמורות כלל לדבר אל ליבו * פרק בהלכות מדינה נאורה

חוק טל חוסל בבג"ץ, אבל זה כנראה היה רק התירוץ. הדרמה האמתית הייתה מלחמת ראש בראש בין ביניש לגרוניס. הנשיאה היוצאת התעמתה עם הנשיא הנכנס סביב עקרונות היסוד של השיטה: מהו תפקידו של בית המשפט במשטר דמוקרטי? ובתווך, העשן והגִצים הסתירו את סיפור המשנה, שכן עם חוק טל בוטלה גם התשתית המשפטית למפעל ישיבות ההסדר