שלוש נערות רוסיות בנות 18, תלמידות האוניברסיטה הלאומית לאמנות ותעשייה ע"ש סטרוגנוב, הועמדו לדין באשמת "חוליגניזם", לאחר שהצטלמו רוקדות טוורקינג בבגדים שתוארו רשמית כ"פרובוקטיביים" (ובפועל - חצאיות קצרות) סמוך לאחת הקתדרלות החשובות ברוסיה - קתדרלת ישו המושיע במוסקבה. הצעירות זוהו כאנסטסיה דמיטרייבה ממוסקבה, אנסטסיה קלינקינה מאסטרחן ואולגה פצ'לינצבה מאלקטרוסטל. הסרטון שהעלו לטיקטוק עורר סערה מיידית, בעיקר בקרב פעילים נוצרים אורתודוקסים. זמן קצר לאחר מכן הודיעה הנהלת האוניברסיטה כי השלוש "הפרו את הסדר הציבורי ופגעו ברגשות הדתיים של הציבור", ולכן סולקו מלימודיהן. במקביל, בית המשפט גזר עליהן עונש של 11 חודשי "עבודה מתקנת" - סנקציה שנחשבת ברוסיה קרובה לעבודות שירות, אך בפועל נתפסת גם כחלופה למאסר. במסגרת העונש מחויבות הנידונות לעבוד בעבודות פיזיות בשכר נמוך במיוחד, תחת פיקוח הדוק והגבלות תנועה.

דוגמנית וכוכבת רשת בת 23, ניסתה ג'וינט אחד עם מריחואנה וטבק ותוך דקות התמוטטה. זיהום פטרייתי נדיר הציף את ריאותיה, אפה ואוזניה, הוביל לשנה של אשפוזים, שמונה הליכים פולשניים וחשש להשתלת ריאות

המורה הורשעה לאחר שקיימה יחסי מין עם שני תלמידי תיכון בני 17 בביתה והודתה בכך במסגרת הסדר טיעון. היא טענה להגנתה כי הייתה בודדה מפני שבעלה היה בשירות מילואים. "חשה על בשרה ועל נפשה את השגיאה הקשה", נמסר מטעמה בבית המשפט

מקורות בפיקוד הדרום התייחסו לאירוע החריג, ומתחו ביקורת חריפה בטענה כי "הסטטיות של הכוחות סייעה לחמאס ללמוד את התנהלותם", והוסיפו: "הם לא באמת מתמרנים". במקביל, טענו לאירוע דומה שלא דווח, וקבעו: "הפעם האחרונה שטנק דרס מחבלים היה ב-7 באוקטובר. זה אומר הרבה"

ב־1 באפריל השנה, בשעה 21:46 שעון פלורידה, שוגר טיל פאלקון 9 ממרכז החלל קנדי של נאס"א. על גבו נשאה הרקטה את חללית הדרגון של SpaceX, במסגרת משימת Fram2, שנועדה לראשונה לחצות את כדור הארץ במסלול קוטבי - מהקוטב הצפוני ועד הקוטב הדרומי. אילון מאסק עצמו אישר לאחר מכן שהמשימה הושלמה כמתוכנן. ימים אחדים לאחר מכן פרסמה SpaceX סרטון שבו נראו לראשונה מהדרגון נופי הקטבים של כדור הארץ. הסרטון זכה לחשיפה רחבה, והפך ויראלי מחדש כשהאסטרונאוט של נאס"א דון פטיט שיתף תיעוד נוסף: "דרגון חוצה מעל אירופה אל תוך אסיה", כתב בפוסט שבו נראה בבירור כוכב הלכת שלנו עובר בין יום ללילה, כשקו קרמן, הגבול בין האטמוספרה לחלל, נמתח מעליו. הסרטון עורר סערה - בעיקר בקרב מאמיני תיאוריית "הארץ השטוחה", אבל לא פחות גם בקרב מי שנהנים לצחוק עליהם.

במצב הרע אליו הגיעה ישראל עקב שגיאות קשות במהלך 22 החודשים שחלפו עדיף להימנע מכיבוש עזה. אם ניתן להגיע להסכם מלא תוך ויתור על השאיפה הלא מציאותית שחמאס יסכים להתפרק מנשקו, אזי כך נכון לעשות. בזה תומכים כ-80 אחוז מאזרחי המדינה | צומת ההחלטות של ישראל

בסוף השבוע הקרוב שמי הלילה יהיו חשוכים מהרגיל - ולא בגלל מזג האוויר. מדובר בתופעה אסטרונומית נדירה הקרויה "ירח שחור": מצב שבו בתוך חודש קלנדרי אחד מתרחשים שני ירחים חדשים. בעוד ש"ירח כחול" או "ירח ורוד" מתייחסים לירחים מלאים בעלי כינויים צבעוניים בלבד, כאן השם השחור מתייחס לזה שבאמת אין מה לראות - הירח החדש מוסתר לחלוטין, וצידו הפונה לכדור הארץ שרוי בצל.

"דמדומים בבוקר, דמדומים בערב, ואנו באמצע. המיטה באמצע. השולחן באמצע. המכונה באמצע. וגם האורלוגין באמצע. כך יהיו דמדומים בבוקר, בערב, והכל יישאר באמצע, באמצע. אך אנו לא נהיה באותו האמצע". זה אחד השירים היפים ביותר של אורי צבי גרינברג, מאחד מספרי השירה היפים ביותר שפורסמו בשפה העברית אי פעם. הוא יצא ב-1928, רגע לפני מאורעות תרפ"ט שהעבירו את גרינברג מלב הקונצנזוס הארצישראלי - לליבת הציונות הרוויזיוניסטית. בתרגום לישראלית מודרנית: הוא עבר מערוץ 12 לערוץ 14. אבל רגע לפני, הוא כתב את השיר הכל כך יפה הזה. שיר כל כך פשוט ביסודו, בעברית שגם כמעט 100 שנה אחרי שנכתב עדיין כל קורא ישראלי יכול להבין בקלות. בקצרה: יש משהו גדול מאיתנו. עולם. טבע. דמדומים. יש גם חפצים דוממים, כבדים, קבועים. החיים שלנו כמעט סטטיים, והדבר היחיד שמשתנה זה אנחנו. נורא קל לקרוא את זה בדיעבד בצורה פוליטית, מכיוון שאצ"ג הוא אחד המשוררים הכי מזוהים פוליטית שקמו לנו (ואף היה חבר בכנסת הראשונה). זה פירוש כל כך מתבקש - העולם נשאר באמצע, והאדם יכול להחליף דעה מימין ומשמאל סביב האמצע הזה. אלא שלא הכל פוליטי. זה שיר על התבגרות, זה שיר על אהבה, זה שיר על החיים, ועל המוות. לא הכל פוליטי, למרות שקל לחשוב ככה. עמית סגל הוא דוגמה טובה. חצי מדינה חושבת שהוא העיתונאי הטוב בישראל, החצי השני קורא לו "שופר", כי בין אם זה נכון או לא נכון, זה בעיקר מעצבן אותו - ולמחנה שמסתפק בניצחונות קטנים זה מספיק לפעמים. למי אכפת מעמית סגל האדם. למי אכפת אם הוא אבא טוב. מי יודע אם הוא אוהב את ברי סחרוף או האזין בצעירותו לאביב גפן בשקט באוזניות כשאף אחד לא שם לב.