הרשויות בדובאי ובאבו דאבי הנחו את בתי המלון להאריך את שהותם של אורחים שאינם יכולים לעזוב את המדינה בשל המלחמה עם איראן והשיבושים בטיסות, כמו ישראל שהשמים האווירים שלה סגורים. המהלך, כך נמסר, נועד להגן על תיירים שנפגעו משיבושי נסיעות ולהבטיח שלא יישארו ללא מקום לינה. לפי ההנחיות, על המלונות להעדיף את רווחת האורחים, להבטיח רציפות באירוח, ולהימנע מדרישה לפינוי חדרים במקרה שהאורחים אינם יכולים לטוס או לשלם מיידית עבור הארכת השהות במדינה.

גורם אמריקני אמר לעיתון אמריקני כי המפציצים המריאו ממיזורי והטילו פצצות חודרות על מתקנים. במקביל עדכן פיקוד המרכז של הצבא על שלושה הרוגים וחמישה פצועים קשה במבצע "זעם אדיר"

300 מטרים. זה המרחק שהפריד בין הבית שנפגע אתמול (מוצ"ש) בלילה מטיל בתל אביב למקלט הקרוב ביותר. 300 מטרים שהייתה אמורה לעבור קשישה סיעודית מלווה במטפלת מארי אן דה ורה, אזרחית פיליפינית בת 32, מרחק שעלה בחייה של המטפלת ובפציעתה של הקשישה. הבוקר ניסתה מרינה בלייב, בת 68 מתל אביב, להגיע למקלט כששמעה את האזעקה. לא היה לה סיכוי. בדרך הארוכה לשם, התחילה להרגיש לא טוב. איה, הבת שלה, סיפרה להודיה רן מוואלה, שאמא צעקה לה שתרוץ קדימה, שלא תסתכן. שכנה תפסה אותה במקלט וסיפרה שאמא יושבת על ספסל ונחנקת. היא רצה אליה מבוהלת. שתי נשים קיפחו את חייהן בגלל המרחק הבלתי סביר שהיו צריכות לעבור, בגילן ומצבן הרפואי, עד למקום מוגן ובטוח. המדינה, ששליש מתושביה אינם ממוגנים, יודעת שהצעירים שבהם יוכלו לרוץ תחת אש למקלט שנמצא מאות מטרים מהבית, בעוד היא שולחת את הקשישים למות בדרך לשם. המטפלת הסיעודית נהרגה כשניסתה לתפוס מחסה במקלט המרוחק, יחד עם רוב דיירי הבניין הישן שהצליחו להגיע אליו בזמן. לקשישה שבה טיפלה ומאושפזת עכשיו באיכילוב, לא היה סיכוי ולכן היא בחרה להישאר בדירה ולשחק רולטה פרסית עם הטילים האיראנים. מכיוון שהיתה מאחורי קירות פנימיים שלא התמוטטו במזל, הצליחו כלוין. ההצלה לחלץ אותה משם פצועה, מוכת הלם, אבל חיה. את מותה של מרינה קבעו במקום.

כ-40 בני אדם נפצעו בעקבות הפגיעה הישירה ומעל ל70 אזרחים פונו ממנה, כשלפי שעה - לא נותרו עוד לכודים בזירה. מספר ההרוגים עומד על תשעה, ביניהם בני המשפחה

לאחר העברת חומר הראיות לפרקליטות קבעה היחידה כי בשלב זה הראיות אינן מצדיקות המשך מעצר; הפרקליטות קיבלה את ההמלצה

הקלישאה אומרת שבזמן מלחמה אין ימין ושמאל. בימים מתוחים כאלה, כשכולנו מחפשים את הדיווחים המיידיים גם כשאנחנו צפונים בתוך מקלטים טחובים - מתברר שהקלישאות לפעמים פשוט נכונות. כולנו, בין אם אנחנו מזדהים כ"ביביסטים" או "קפלניסטים" נתקענו כל היום בלי האפשרות להתקלח, לאכול ארוחה חמה או להשלים את הפרק האחרון של "הפיט" ששמרנו לסופ"ש. אפשר להרגיש את המציאות הזאת היטב בתוך עולם התקשורת. האולפנים עובדים בלחץ בלתי אפשרי, מתח טעון באוויר, ודווקא אז משהו משתנה בגישה. הקולגות מנסים קצת יותר להרים אחד לשני, לפרגן על הישגים גם למתחרים מהערוץ המקביל. פתאום יש תחושה של גורל מקצועי משותף. "ישראל היפה", גרסת הברנז'ה. תראו, למשל, כמה עיתונאים מכל הערוצים מצאו לנכון לדבר בשבח יונית לוי, ששידרה אתמול 15 שעות ברציפות וניהלה את המערכה התקשורתית בקור רוח מעורר השתאות. אני מודה שלא ישבתי עם סטופר כדי לספור כמה שעות הוא היה שם, אבל נראה שגם אודי סגל לא עזב את המסך לרגע מהבוקר. סחטיין.

אזרחי בחריין, כווית, קטר ואיחוד האמירויות נקלעו לסיטואציה זרה: מראות המלחמה והדי הפיצוצים, שעד כה נראו רק בטלוויזיה וברשתות החברתיות, הגיעו לביתם. הם מתעוררים לאזעקות, ונחשפים לסרטונים מבית של שברי טילים, עשן ופחד: "אלוהים, אל תיתן לי לראות שום דבר רע"

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ דיבר היום (ראשון) עם כלי תקשורת אמריקנים, ואמר בריאיון לרשת CNBC, כי המבצע באיראן מתקדם מהר יותר מהמתוכנן. דבריו של הנשיא מגיעים בזמן שהתגובה האיראנית מתעצמת לאחר שמתקפות אמריקניות-ישראליות הרגו את המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי. מנגד, שלושה חיילים אמריקנים נהרגו במבצע, כך מסר פיקוד המרכז של ארה"ב ביום ראשון. חמישה נוספים נפצעו. בראיון אחר שנתן טראמפ לפוקס ניוז, אמר, "48 מנהיגים אירנים חוסלו באותו רגע. לאירן היה נשק גרעיני בתוך שבועיים אם לא היינו תוקפים להם את הגרעין".