ר' (השם המלא שמור במערכת), עובד בכיר בחברת תוכנה בינלאומית, היה אמור לצאת עם משפחתו - אשתו וארבעת הילדים, בני 8 עד 15 - לרילוקיישן בקליפורניה בתחילת אפריל. לפני המעבר הוא הקדים ביקור באזור המגורים המיועד, ואפילו בדק כבר את המסגרות הלימודיות לילדים. במהלך מרץ הוא קיבל אישור לוויזה, ונותר לו רק להשלים את ההליך הטכני בשגרירות האמריקאית. בינתיים פרצה הקורונה, והשגרירות עברה לעבוד במתכונת חירום. רק מקרים דחופים טופלו. בהמשך, הודיע נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, כי לא יעניק ויזות עבודה לזרים, במטרה להתמודד עם האבטלה הגבוהה בארה"ב, עקב הקורונה. מאז, מספר ר', בחודשים האחרונים הוא קובע תור בשגרירות, וזמן קצר לפני המועד, הוא מקבל הודעה על ביטולו. זה קרה לו כבר כמה פעמים. בינתיים, הוא התחיל למלא את התפקיד החדש שאותו היה אמור לבצע בארה"ב - מישראל, כך שהוא עובד בשעות הפוכות. מכיוון שאת המסגרות של הילדים בארץ - בתי ספר וחוגים - הם כבר הספיקו לבטל, ר' נאלץ לרשום אותם מחדש. הוא גם הספיק למכור את המכוניות, וחלק גדול מתכולת הבית. "הבית חצי ריק", הוא אומר, "יש לנו רק דברים שהם בייסיק. זה ברמה שאני אומר לילד: 'לך תרכוב על אופניים', והוא אומר לי: 'אבא, אין לי אופניים'. כבר הודענו לבעל הדירה כאן שאנו עוזבים, ולמזלנו עוד לא נמצאו שוכרים במקומנו, כך שיכולתי ברגע האחרון להאריך את החוזה. אבל באותה מידה הייתי יכול להיות במצב שאני נזרק לרחוב". איך הילדים הגיבו כששמעו על ביטול הרילוקיישן? "אמרנו להם שימשיכו כרגיל, שכרגע אנחנו כאן. יש לזה גם יתרונות, כי בתקופת קורונה עדיף להיות במקום מוכר. ניסינו להראות להם את כל הצדדים".