"ספיידרמן" האחרון והמשובח, סרט ההתבגרות המרגש של גרטה גרוויג, אחד מסרטי האנימציה המצליחים של כל הזמנים, הגלגול האחרון של "קראטה קיד" וגם הלהיט הישראלי של מינדי מחתונמי. עוד 5 סרטים לראות בבית בין אזעקה לאזעקה

"השעשועון של גבע אהרון" של כאן הסכתים יעלה מחר פרק חדש עם נועה קולר, בו המגיש אהרון גבע ישחזר איתה את הופעתה בנעוריה בתכנית "זאפ לראשון" בערוץ הראשון, בהשתתפות אורחים שנכחו אז באולפן - הבמאי תום שובל והזמרת איגי וקסמן, תוך שיחזור התפאורה והביגוד

כ-200 אמנים חתמו על המכתב, שקודם בידי קבוצת "אמנות, לא רצח עם" - בהם שניים מצוות האוצרות של הביאנלה. את ישראל אמור לייצג באירוע חתן פרס ישראל, בלו סימיון פיינרו

ניו יורק, 1979: כשגרייס גולדן לוקחת לביתה ילד וייטנאמי שמצאה ישן על המדרכה, נרקמת בין שלושה ניצולי עבר ידידות בלתי צפויה. קראו פרק ראשון מתוך "שומרי הזמן", הרומן החדש של מחברת רבי המכר אליסון ריצ'מן

שורד השבי בר קופרשטיין, שהיה חטוף בעזה במשך 738 ימים, מפרסם ספר חדש בשם "לא נשבר" בהוצאת ידיעות ספרים. בבוקר ה-7 באוקטובר עבד בר קופרשטיין כסגן קצין הביטחון במסיבת ה"נובה". במהלך התופת של השבת השחורה הוא חילץ מאות מבלים תחת אש, עד שנחטף לעזה ל-738 ימים. כעת בר חושף מה עבר עליו. הוא מתאר בספר את הדחיסות המחניקה, הרעב הקיצוני והקשיים הבלתי נתפסים ב"מטרו" החמאס, שם הוא וחבריו נלחמו לא רק על חייהם, אלא גם על צלם אנוש.

בהסכמה של בתו, יוצרי "עמוק כמו בקבר" יחוללו את ההופעה של קילמר בסרט, אליו לוהק עוד בחייו

בבלומברג מדווחים כי בנטפליקס מתכננים טור עולמי בכיכובן של הדמויות מהסרט המצליח. השאלה היחידה: האם המדבבות יעלו על הבמה - או ההולוגרמות

לפני שבועיים, פרסמתי כאן טור ביקורת תחת הכותרת: "המונולוג של יניב ביטון ב'ארץ נהדרת' מפחיד יותר מכל אזעקה". עברו שבועיים של אזעקות, ועוד שתי תכניות של "ארץ" ואני עדיין מפחד יותר מהמונולוג ההוא מאשר האזעקה ששלחה אותי לכתוב את הביקורת הזאת במקלט. ברשותכם, רגע לפני שאני אכתוב על התכנית ששודרה אמש, אני חייב לחזור שוב למונולוג המצמרר הזה. למי ששכח, נזכיר שאותה תכנית הסתיימה כשיניב ביטון, בדמותו של עלי חמינאי פנה לאזרחי ישראל ממעמקי הגיהנום ושלח אזהרה מצמררת: "גם איראן הייתה פעם כמוכם, כן כן, עשירה, מפותחת עם תרבות מפוארת, אבל אז הגענו אנחנו, עשינו מהפכה, שמנו סוף לטרלול המערבי הזה, התחלנו להשקיע רק במה שחשוב באמת, חינוך דתי, עם ערכים, עם צניעות, בלי כל הקשקושים האלה של מדע והשכלה". אז זהו, בביקורת הקודמת התעלמתי מעובדה פשוטה: זה לא נכון. לא חסרים דברים רעים להגיד על המשטר הרצחני של איראן, אבל ספציפית בכל הקשור ללימודי מדעים - הוא לא התייחס לזה כקשקוש בכלל. אפילו להפך. משטר האייתוללות פיתח אובססיה למדע, רפואה טכנולוגיה והנדסה - בעיקר מתוך צורך אסטרטגי לשרוד תחת סנקציות. לפני הפלת שלטון השאה רק אחת מתוך שלוש נשים באיראן ידעו לקרוא ולכתוב - כיום המספר בקרב צעירות קרוב ל-100%. כיום, איראן בולטת יחסית באחוז גבוה של נשים בתחומי הנדסה - גבוה יותר ממדינות מערביות רבות - כן, כולל ישראל.