כמו עם כל תרופה שמבטיחה לספק מזור כזה או אחר, חלק מהמשתמשים יגלו סבילות לשימוש בה ברמה הפיזית או ההתנהגותית (כולל כאלה שיהיו מוכנים "לסבול" בשביל להשיג את התוצאה הנכספת), בעוד שרבים ידווחו על הקלה, שיפור או תוצאות "משנות חיים". מנגד, פלח מסוים באוכלוסייה לא יצליח להתגבר על תופעות לוואי שבצד התרופה, ואני אחת שיודעת. התנסיתי בשימוש באוזמפיק למשך תקופה קצרה, אך החלטתי להפסיק ברגע שתגובות לא רצויות שחוויתי החלו להפריע להתנהלות יומיומית מיטיבה ונעימה מבחינתי. או במילים אחרות, הבנתי שזה לא שווה לי את זה. אך הנושא המשיך להעסיק אותי, וחשבתי שהגיע הזמן לשים את כל העניינים והגישות על השולחן. אבהיר כאן ועכשיו, אין בנאמר בכתבה בכדי להצדיק או לעודד שימוש בזריקות אוזמפיק לשם ירידה במשקל, אלא לבחון את התופעה (שכנראה לא הולכת להיעלם מחיינו כל כך מהר) - בראי האופנה, אימוץ טרנדים ופרספקטיבות שונות - בין אם זה בהיבט המגדרי או דימוי הגוף, בגישות של מטפלים וכן, גם מניסיוני האישי.

מה האסון הקוסמטי הכי גדול שקרה לך? "אני אלרגית לבערך כל דבר שנוגע בגוף שלי. אני לא יכולה נגיד לענוד תכשיטים מזהב וכסף לא אמיתי. אני אלרגית לחינה. ועוד ועוד ועוד. לפני שידעתי לכל מה שאני אלרגית - הלכתי לצבוע את הריסים. לא ידעתי את זה - אבל הייתי אלרגית לחומר ששמו לי על הריסים. הרגשתי שמשהו לא בסדר כבר מהעין הראשונה ואמרתי לבחורה ששמה לי את החומר שתעצור. מאותו רגע זה היה חלום בלהות. העין התנפחה למימדים עצומים. לא הצלחתי לפקוח אותה. מלא מוגלה. סרט טורקי שלא כתוב בשום טלנובלה. בקיצור לפחות שבועיים הייתי במצב כזה. אפשר להגיד באופן חד משמעי שזאת הפעם האחרונה שנתתי למישהו להתקרב לי עם צבע לריסים". ניתוח/טיפול שנורא בא לך לעשות ואין לך אומץ? "ניתוח אף. הוא רק הולך וגדל. חייבת שנייה להשתלט שם על האירוע".