בספרו “שעה חופשית” כותב הסופר האורוגואי ארקולה ליסרדי, שבמשך שנים היתה זהותו עלומה, על שני מורים נשואים הנוהגים להיפגש בחדר מלון. אז למה הוא מעדיף לדבר דווקא על הרמוניה אוניברסלית? ולמה בכל זאת בחר לכתוב ספרות אירוטית?

הסדרה שחוזרת לכאורה ל"שנות ה-80" מרגישה יותר כמו "סלאח שבתי"; כאן, העבר הוא רק כלי לאוורור נושאים שהיום לא נעים לדבר עליהם. גרוזינים, למשל

כשאת מעצבת התלבושות של וודי אלן יש לך משימה קשה במיוחד. סוזי בנזינגר, שעבדה אתו ב"יסמין הכחולה" וסרטים אחרים, מסבירה למה ומה זה אומר

ג’ף וול, שתערוכה מעבודותיו מוצגת במוזיאון תל אביב, מצלם דברים שרבים 
ראו לפניו. אבל האופן שהוא עושה זאת יוצר חיבור מרגש בין מבט אנושי לאוקיינוס של תרבות, שלא יכול להתגלות בדרך אחרת

בעיתוני הנשים רואים בה מודל לחיקוי ודמות מסקרנת שתמשוך קוראות הצעירות. האם מיילי סיירוס תשנה את הגישה הפוריטנית כלפי מין ועירום הרווחת בתעשיית המגזינים?

”מוניקה סקס” ושרית חדד, ”שבק ס” ואייל גולן, קובי אוז ו“אתניקס” - כולם עדיין פועלים במוסיקה הישראלית. זה מוציא 
את כל העוקץ מ“שינויים בהרגלי הצריחה”, תוכנית חדשה בהנחייתו של יואב קוטנר שחוזרת אל שנות ה-90 במבט נוסטלגי

כבר לא רק להקות שאיש אינו מכיר, וגם מחירי הכרטיסים בהתאם, אבל פסטיבל אינדינגב הוא עדיין אחד הדברים המרעננים במוסיקה הישראלית

רבים מהצופים ב“בלדה לאביב הבוכה” ביקשו להקשיב שוב למוסיקה הנהדרת של מארק אליהו שליוותה את הסרט. כעת, עם צאת האלבום “חולות”, הם יכולים לעשות זאת וקרוב לוודאי שלא יתאכזבו