בעשור הקודם התפוצץ אוריאל יקותיאל אל המיינסטרים הישראלי, תחילה כפנים המייצגות של ליין מסיבות הגייז המזרחי "אריסה" ואז ככוכב ריאליטי ב"המירוץ למליון". כשההצעות לקמפיינים פרסומיים זרמו ו"אריסה" הפך משוליים למרכז, חש יקותיאל ריקנות אמנותית, שנפתרה עם "לא מעמיד פנים", קברט תיאטרון חדש שעוסק ביותר מאשר רק להרים. בראיון הוא מסביר למה בינאריות מינית לא קיימת, מתוודה על ניצול טראומת מות אמו לסחיטת פופולריות ומתאר את ההבנה החדשה שהקרקס שהקים סביבו מסתיר פחד מאינטימיות

תקצוב התרבות בישראל מבוסס על מיעוט שלוקח מהרוב כסף למימון תחביביו, שהם לפי טעמו של "השבט הלבן" — מהפילהרמונית ועד הבימה. צריך להפסיק את המימון הממשלתי ולעבור לדגם הרנסנסי של נועה קירל, למשל

"חביב אלבי" של סטטיק ובן אל תבורי עם נסרין קדרי סובל מטקסט אוטומטי ולחן מביך. כל מהותו היא סימון וי בטבלת אקסל

שר התרבות, שסייר השבוע במוסדות התרבות השונים בתל אביב, צריך להכיר בכך שגם חיי הלילה הם תרבות לגיטימית, ולסייע לאנשיה להחזיק את הראש מעל המים

ג'ואל שומאכר, מעצב התלבושות ההומוסקסואל שהפך לבמאי, הוא מקרה חריג בנוף ההוליוודי. עם מותו, בגיל 82, ראוי לבחון מחדש את יצירתו חסרת הפשרות, שנגעה בערפדים סקסיים, איבוד שפיות בפקק תנועה ואיש עטלף זקור־פטמות

המפץ הגדול של הסגנון הבינלאומי בשטוטגרט, האתר בשיקגו שהמציא את הרצח הסדרתי ועיר חדשה אחת מהניילונים בבירת אזרבייג'אן. דחיית אירועי "לילה לבן" בתל אביב היא הזדמנות נאה לשיטוט וירטואלי ב"ערים לבנות" בעולם, שלובנן מסווה לא אחת סוד עוכר שלווה

כפי שאנו מצפים מהמדינה לחוסן כלכלי וביטחוני, עליה לתמוך בתרבות מגוונת

"נשימה אחרונה", נטפליקס