בעולם פוליטי שמתנהל כמשחק של תדמיות ממורקות, עמיר פרץ הוא דמות די מיושנת: אף שבמשך שנים היה מטרה ללעג, בין השאר בגלל המבטא המרוקאי שלו וכמובן השפם הנצחי, הוא לא שינה במידה ניכרת את חזותו מראשית דרכו הפוליטית ועד לימים אלה, שבהם שב והציג את מועמדותו לראשות העבודה. האם העקביות הזאת היא יתרון יחסי, או שהפוליטיקאי המזרחי שדבק בפשטות כמעט־מפא"יניקית שוב ייפול בין הכיסאות? ולמה בעצם הוא בכלל היה מעדיף ללבוש אדום?