גניבה או כיוס הופכים ברגע אחד חופשה מהנה ומרגיעה לסיוט: מרוץ בין תחנות משטרה, הקונסוליה ובנקים כדי להוציא מסמכים חדשים, לבטל כרטיסי אשראי ולהשיג כסף יחד עם תחושה צורבת של פגיעה בפרטיות. לכן כדאי לפני כל טיול להצטייד באמצעים שיצמצמו את הסיכון ליפול קרבן לתקיפה כזו. http://2525.co.il/images/mivzak/36631665unnamed.jpg לכייסים יש אינספור שיטות לעשות את מלאכתם, שרוב האנשים ישרי הדרך כלל אינם מכירים ולא מתגוננים מפניהן. בנוסף לגניבה הקלאסית של ארנק מהכיס, יש שחותכים את הדופן של תיק הגב או נועצים סכין בתוך הריצ'רץ' ומוציאים מתכולת התיק, אחרים חותכים את רצועת התיק ומושכים אותו מהגב של קרבנם, יש המחכים להוצאת הארנק מהתיק בשוק או בחנות כדי לחטוף אותו מהיד ועוד שלל שיטות. חברת travelbox, המשווקת מזוודות, תיקים ומוצרים לנסיעות, קיבלה את הזיכיון הבלעדי לייצוג בישראל של מותג Pacsafe שמתמחה במוצרים עם פתרונות הגנה מפני גניבות ומאפשרים לטייל ברוגע ובביטחון. בין המוצרים: תיקי גב שהבטנה שלהם מוגנת ברשת פנימית המונעת חיתוך, שרשרת קלה לנעילה של מזוודות ותיקים, מנעולים לריצ'רצ' נוחים לתפעול, חגורת כסף צרה או לתליה על הצוואר, תיקים עם רצועות הגנה, תיקי צד למצלמות ועוד. הסרטון המצורף מדגים את פעולת חלק מהמוצרים: youtu.be/qZhMuAmfwU0 חברת טראוולבוקס משווקת באמצעות האינטרנט www.travelbox.co.il מגוון רחב של מזוודות ותיקי יד כולל של המותגים Jeep, DELSEY, eagle creek במבצעים מיוחדים.

"אחד השיאים בתקופת כהונתי כשגריר בישראל היה ללא ספק היכרותי עם גדולי התורה והציבור החרדי בישראל", אמר מתיו גולד שגריר אנגליה בישראל באירוע פרידה שקיים לציבור החרדי בבית השגריר ברמת גן. כיבדו בנוכחותם: רבה של ת"א הגרי"מ לאו, רבה של מגדל העמק הגרי"ד גרוסמן, הלורד הרב ד"ר יהונתן זאקס לשעבר הרב הראשי באנגליה, נבחרי ציבור, עסקנים, ונציגי תקשורת חרדית.

סורין הרשקוביץ (62) מגני תקווה, בעליה של מרפאת שיניים פרטית בגבעתיים ומיכאל ורנר (63) מעתלית, כיום שכיר ובעברו בעל עסק לממכר חומרי אריזה בחיפה, הם שני החשודים הנוספים בפרשת "חשבונות הבנק של ישראלים ב-UBS שוויץ". השניים נעצרו ושוחררו הבוקר תוך הפקדת ערבויות כספיות של 250,000 ₪ לכל אחד. כזכור, משרד פקיד שומה חקירות חיפה והצפון מנהל חקירה מורכבת ורחבת מימדים בפרשת חשבונות בנק המוחזקים על ידי ישראלים בבנקים שוויצרים בהיקף המסתכם במאות מיליוני אירו. עד כה, רוב הנחקרים בפרשה היו לקוחותיו של רוני אליאס, יועץ השקעות בבנק UBS השוויצרי. לפני כחודש, חלה התפתחות בחקירה ונחקרו שני חשודים מרשימה נוספת ואחרת של לקוחות בנק UBS בשוויץ, שהגיעה לידי החוקרים באמצעות יחידת יעדים של הרשות. גם שמם של הרשקוביץ וורנר הופיע ברשימה הנוספת והאחרת. הרשקוביץ וורנר חשודים כי במשך תריסר שנים, החל מ- 2003 העלימו הכנסות שנבעו להם מאחזקת חשבונות בבנק UBS בשוויץ. יתרת חשבונו של הרשקוביץ עומדת על 700,000 פרנק שוויצרי ושל ורנר על 400,000 פרנק שוויצרי. בחיפושים שנערכו בבתיהם של השניים נמצאו מסמכים הקושרים כל אחד מהם לחשבון הבנק שלו. כב' השופטת שולמית ברסלב מבית משפט השלום בחיפה אישרה הבוקר את הסכמת הצדדים לשחרורם של החשודים בתנאים מגבילים, בכלל זה הפקדת ערבויות בסך רבע מיליון ₪ ע"י כל אחד מהחשודים ועיכוב יציאתם מהארץ למשך ששה חודשים

שני אחים, סיטונאים בתחום המזון מירושלים, נעצרו אתמול (יום ג') על ידי עובדי פקיד שומה חקירות ירושלים והדרום בחשד כי הונו את רשות המסים על ידי הקמת חברת קש שניהלה לכאורה את העסק שניהלו, כל זאת על מנת להתחמק מתשלום מס אמת. האחים - פארס בן טאלב אלאיובי, בן 38 משועפאט, ופאיז בן טאלב אלאיובי, בן 44 מחברון, ניהלו עד אוגוסט 2013 מינימרקט ברחוב הנביאים 10, כאשר העסק נרשם על שמה של נסרין אלאיובי, אשתו של פאיז. בעקבות ביקורת לעסק שנערכה על ידי פקיד שומה ירושלים, נחתם לפני כשנתיים הסכם מול בעלת העסק הרשומה לפיו העסק ישלם מס בגובה של 380,000 ₪, אך חודש לאחר החתימה על ההסכם ביקשה בעלת העסק לבטלו. בתגובה, ופקיד השומה החל בהליכי גבייה אזרחיים על סמך הנתונים שבידיו. בעוד הליכי הגבייה מתנהלים, העסק הועבר לידי חברה שאך הוקמה בשם 'אבו קרשיק למוצרי מזון', ומאחר ואין לחברה חובות – לא ניתן היה לכאורה לגבות ממנה את החוב. בשל סמיכות הזמנים בין מועד הקמת החברה החדשה לבין ביטול ההסכם, כמו גם העובדה כי בעל המניות הרשום בה הינו צעיר ירושלמי המועסק כשכיר ב'בורגרס בר' ברחוב שמאי, עלה החשד במשרד פקיד השומה, כי מדובר בהונאה. לאור החשדות, הטיפול בתיק הועבר לידי יחידת החקירות של מס הכנסה בירושלים והדרום, שם נחקרו האחים והודו כי הצעיר קרוב משפחתם לא היה בשום שלב בעל העסק, על אף שהיה רשום כבעליו החוקיים. בנוסף, החקירה העלתה כי הבעלים הרשום קיבל מדי חודש 4,000 ₪ על מנת שישמש איש הקש בחברה, על מנת להימנע מאפשרות גביית החוב הרשום על שם הבעלים האמיתיים. שני האחים וקרוב משפחתם שוחררו בערבות בבית משפט השלום בירושלים.

תודה רבה לך פרופסור רייכמן ותודה לכם, תודה לך פרופסור אלכס מינץ, אני רוצה לברך אותך על הכנס החשוב הזה ועל האנשים שהבאת. אני רוצה לקדם בברכה את שגריר ארצות הברית דן שפירו, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ראש עיריית הרצליה משה פדלון, ואורחים נכבדים, האזור שלנו רווי איומים ואתגרים, אבל הוא גם מעלה בפנינו כמה הזדמנויות לא מבוטלות, ואני אדבר עליהן. את אחת ההזדמנויות האלה אני ראיתי עכשיו במו עיניי בדמותו של אריק שמידט, אני בא מפגישה איתו. אריק שמידט אמר לי שישראל היא מעצמה דיגיטלית עולמית, הוא אמר "global digital power house", וזה לא משקיע קטן, זה לא מישהו שמתעניין בסטרט-אפ של חמישה-עשרה מיליון דולר. הוא אומר לי 'אין מקום כמו ישראל בעולם, אין דבר כזה, מתחולל פה דבר גדול'. לכן המשימה שלנו היא קודם כל לבסס את העוצמות האלה, גם כדי להדוף את האיומים וגם כדי לחזק את המדינה שלנו, להצמיח אותה, לתת לה את היכולות לאפשר לנו חיים טובים יותר, בטוחים יותר, וגם משום שאם ישראל חזקה, היא תוכל לא רק לשרוד במרחב הקשה שבו אנחנו נמצאים, אלא גם בסופו של דבר לעשות שלום. חוזקה של ישראל מתבטא בהרבה תחומים, אבל אין היום עוצמה, לא ביטחונית וגם לא מדינית, בלי עוצמה כלכלית. ולכן אחת המשימות שאני לקחתי על עצמי במהלך שירותי כראש ממשלה זה לחזק את כלכלת ישראל. להוציא אותה מכלכלה סגורה, ריכוזית, לכלכלה פתוחה, לכלכלה שיכולה להתחרות במרחב העולמי, ולא זה המקום לפרט את כל הדברים שהביאו את ישראל במהלך השנים האחרונות למצב שבו היא עברה בהכנסה לנפש כמעט את כל המדינות שגובלות בים התיכון, אני מדבר על מדינות אירופה. כל הדברים שעשינו – מפתיחת המטבע, דרך הרפורמות בשוק ההון, דרך הסרת חסמים לתחרות ועוד עשרות רבות של רפורמות; יש עוד הרבה לעשות, בתחום הדיור, בתחום יוקר המחייה, זה הכל קשור בשבירת מונופולים ויצירת תחרות, אבל לא רק; ולכן, מה שאני רוצה להתרכז בו בפתח דבריי זה הדברים שאנחנו צריכים לעשות ועושים עכשיו על מנת להמשיך את הצמיחה. אנחנו צמחנו בממוצע של קרוב לחמישה אחוזים בעשור שבין 2003 ל-2013 - שנה אחת, 2008, במשבר הכלכלי ירדנו לאחוז אחד, ואנחנו חייבים להמשיך בקצב הזה. וכדי להמשיך בקצב הזה, שהוא כל כך חיוני לצרכים הלאומיים שלנו - אין ביטחון בלי כלכלה, ואין אפשרות לממן את צורכי הביטחון שלנו, אלא על ידי צמיחה - אנחנו חייבים להמשיך בצמיחה, גם לצרכים האחרים, בחינוך, ברווחה, באיכות חיים. אנחנו צריכים לצמוח בחמישה אחוזים. זו לא תחזית – זה יעד. איך אנחנו נמשיך לצמוח בחמישה אחוזים לשנה כשהכלכלה שלנו היא כבר בתל"ג לנפש של שלושים וחמישה אלף? אפשר. יש שני דברים מיידיים שעושים בכל עסק, ומדינה היא לא שונה, קודם כל שווקים חדשים ואחר כך מוצרים חדשים. אנחנו עמלים לפתוח את השווקים החדשים באסיה, זה רק שניים וחצי מיליארד בני אדם. בשנתיים האחרונות הייתי בסין, ביפן. ראש ממשלת יפן היה כאן, בכירים סינים היו כאן. מה שלא פחות חשוב, ועוד יותר חשוב, אנשי עסקים ונשות עסקים מהמדינות הללו מגיעים הנה בקצב הולך וגובר, המסחר עולה, ההשקעות עולות. ויש עוד מדינה אחת שהולכת ונפתחת בפנינו במהירות, זו הודו. ראש ממשלת הודו ואני נפגשנו לפני כשנה באו"ם. אני יכול לספר לכם שכשמודי נבחר ביקשתי לברך אותו, הוא קיבל את הטלפון שלי, נדמה לי שעה וארבעים אחרי הודעת תוצאות הבחירות, אני מניח שהיה תור ארוך. כשאני נבחרתי, יותר נכון, כשנודעו תוצאות הבחירות, הוא שלח לי 'טוויט'– 'מזל טוב לחברי ביבי' בעברית. תראו, יש לנו קשר ידידות ארוך שנים, כנראה שיש פה עוד משהו. לאחרונה, כשצה"ל שלח את המשלחת השנייה בגודלה בעולם לנפאל, זה צה"ל שחילץ ילדים נפאלים מההריסות וסייע ללידתם של ילדים אחרים. המשלחת הגדולה ביותר הייתה של הודו, והם סייעו לנו גם לחלץ ישראלים, וגם הנחתנו מטוסים. צלצלתי אליו ןאמרתי לו: 'אני רוצה להודות לך'. הוא אמר לי: 'אני רוצה להודות לך – השותפות בין הודו וישראל זה מופת לאחווה בין האומות', כך הוא אמר. ואחר כך הוא הוסיף: 'אתה יודע, יש לי... ' – 'מהפכת ארבעת הצבעים' הוא קורא לזה – ירוק זה חקלאות, לבן זה למוצרי חלב, כחול זה מים, ואם אינני טועה צהוב זה סולארי וכולי. הוא אמר 'לכל אחד מנדבכי המהפכה שאני מתכוון להביא להודו, שיתוף הפעולה עם ישראל הוא הכרחי', ככה הוא אמר. 'הכרחי' זה בסיס לידידות אישית ארוכת שנים. שווקים חדשים - אתה צריך לקבל קטע קטנטן משווקים ענקיים כדי לתת תנופה לצמיחה. כי אנחנו צריכים להוסיף מהשלושה-שלושה וחצי אחוזים שלנו עוד אחוז וחצי, וזה מינימום –זה שווקים. עכשיו מוצרים חדשים - המוצר החשוב ביותר שאנחנו מפתחים עכשיו, ואנחנו משקיעים כסף ממשלתי כל שנה, רק לא שמים לב למוצר הזה, זה ביטחון סייבר, ביטחון קיברנטי. החלק הדינאמי ביותר בכלכלה העולמית שעולה בצורה גיאומטרית זה כלכלת האינטרנט, על כל חלקיה, לא נפרט אותה עכשיו. הנמר הזה ששועט כלפי מעלה לא יכול לדהור בלי שפותרים לפחות חלק מבעיות הביטחון הקיברנטי. אני הצבתי יעד, שאנחנו נהיה בין שלוש המדינות המובילות בתחום הזה – אנחנו שם. אני למדתי פעם בבית ספר אמריקני שנקרא MIT. גרתי על הקמפוס, ומעבר לכביש, בטווח של עשרה מטר יש מבנה, נראה כמו מחסן ענק, מכוער, חלונות אטומים עם סורגים. אני לא הבנתי את זה, כי ליד זה יש בתים נפלאים של הארכיטקט I.M.Pei ודברים אחרים, ויש פה את המבנה המכוער הזה. ואני שאלתי 'מה זה?', ואמרו לי 'זהCIA או NSA', פעם ראשונה ששמעתי את האותיות האלה. הם שמו את ה-NSA בתוך MIT, ביטחון מדינתי-אקדמיה, ומזה צמח כמובןRout 128 , הסיליקון וואלי הראשון. אותו דבר בדיוק שוכפל בפאלו אלטו שם, עם סטנפורד. חשבתי שזה רעיון לא רע. ניקח את יחידות התקשוב שלנו, זה לא רק להוריד את צה"ל דרומה, זה ברור, להוריד את יחידות התקשוב דרומה ואת מטה הסייבר שהקמנו ולשים אותו באוניברסיטת בן גוריון ולפתוח פארק תעשייתי לידו, צמוד, זה הכל במרחק של מאתיים מטר אחד מהשני. ועכשיו יש שם את החברות הגדולות ביותר בתחום הזה בעולם, וזה הולך ומתרחב במהירות גדולה מאוד, והחברות הגדולות ביותר בעולם באות לנגב. זה חזון בן גוריון עם שינוי מסוים: תן לעסקים לעבוד על בסיס של השקעה קבועה - וזה נותן לך יתרון. אריק שמידט אמר לי: זה לא מנוע צמיחה לעשור הקרוב, זה מנוע צמיחה לחמישים השנים הקרובות, ישראל חייבת להיות שם - וזה דבר שני, מוצרים חדשים. הדבר השלישי הוא טריוויאלי, אבל צריך להגיד את זה: אנחנו לא יכולים להיתחם בחדרה-גדרה. אהוד, אתה זוכר כשהיינו נוסעים לצפון היינו נוסעים בכביש בית ליד, פחות או יותר מתקדמים ומגיעים לוואדי ערה ונתקעים? ואותו דבר לכיוון מסמיה - נתקעים. זה בוער בי כל השנים האלה. למה צריך להיות פה שתי מדינות? זו מדינה כל כך קטנה, נחבר אותה עם כבישים מהירים ועם רכבות, זה גם בסופו של דבר המפתח לפתרון ההיצע בדיור, אבל בהרבה דברים אחרים, ואנחנו עושים את זה. עיניכם הרואות, אתם נוסעים במדינה, אתם רואים את המהפכה שאנחנו עושים. יש לזה השלכות חברתיות וכלכליות. ובכן הדבר השלישי זה תשתיות תחבורה, ויש לזה השלכות כלכליות ברורות וטובות. הדבר הרביעי זה תחבורה, או תעבורה מסוג אחר, וזו המהפכה הדיגיטלית שאנחנו עושים. אנחנו מחברים את מדינת ישראל ברשת סיבים אופטיים. אנחנו צריכים להניע את זה יותר מהר. כל בית בישראל, כל בית, כל כפר ערבי, כל כפר דרוזי, כל עיר פיתוח, עיירת פיתוח - מלה שנואה עליי, כבר הגיע הזמן שהן יתפתחו, אבל הן מתפתחות. הייתם בדימונה לאחרונה? יש שם מגדלים של דירות, אין מקום. בני ביטון, ראש עיריית דימונה, נאבק איתי רק על דבר אחד - 'מתי אני מקבל את מכללת הסייבר בדימונה'. הוא כבר מבין: לא עיירות פיתוח - ערים מפותחות. אבל כדי להשלים את המהפכה הזאת אנחנו צריכים בנוסף לשווקים, בנוסף למוצרים, בנוסף לתשתיות תחבורה, אנחנו צריכים לחבר כל ילד וילדה בישראל, כל משפחה, למחר, שזה כבר ההווה, וזה אומר סיבים אופטיים מהירים, שזה תנאי הכרחי לכך שנמשיך לצמוח ולהתקדם וגם לסגור פערים. זו גם מהפכה חינוכית, דרך אגב, כי החינוך הולך לשם גם כן. יש פער מטורף בין עלות החינוך ועלות האינפורמציה. את הפער הזה אפשר לסגור - והוא נסגר. הלכה למעשה הוא ייסגר בשנים הקרובות, אנחנו צריכים להיות שם. אנחנו משקיעים בחינוך. הבטחתי במהלך מערכת הבחירות שאנחנו ניתן סייעת שלישית לגני הילדים חינם שהנהגנו מגיל 3, זה כדי שהילדים מגיל 3 עד 6 יהפכו למומחים קטנים, ועד גיל 16 הם יהיו אבירי הסייבר. גיל 16 זה כבר מתחיל להיות מאוחר, אנחנו עושים את זה, הדברים קשורים זה בזה. הדבר האחרון, יש עוד הרבה אבל אני רוצה להגיע גם לנושאים אחרים, אז אני מתרכז בחמישי, זה כמובן אנרגיה, בראש ובראשונה בגז - והרי הכל כתוב: 'ארץ זבת חלב ודבש, וגז'. קיבלנו מתנה אדירה מהטבע, צריך להוציא את הגז מהים ולהביאו למשק הישראלי. אני לא מתכוון להיכנע ללחצים פופוליסטיים. יש להוצאת הגז משמעויות אדירות - מדיניות, ביטחוניות, כלכליות, עם חשיבות עצומה לעתידה של מדינת ישראל. המתווה שאנחנו מגבשים נותן איזון נכון שגם מבטיח את הוצאת הגז מקרקעית הים וגם נותן תמריצים למשקיעים הפרטיים לעשות זאת. כך עובדת כלכלה בריאה, כך מאותתים למשקיעים שכדאי להשקיע כאן, וכך נוכל גם לצמוח. במתווה הזה גם אזרחי ישראל מרוויחים וגם המשקיעים הפרטיים מרוויחים. החלופה היא ששני הצדדים יפסידו, והגז יישאר מתחת לקרקעית הים. זה קרה בכמה וכמה מדינות. הם התווכחו על המודל המושלם - ובסוף לא היה שום דבר, ואני לא מסכים שזה יקרה במדינת ישראל. אני מסתכל, כשמדובר ברפורמות כלכליות לטווח ארוך, יש תמיד ויכוחים. אני לא זוכר רפורמה אחת מעשרות רבות שהעברתי, שלא היה עליהן ויכוח נוקב והסבירו ששום דבר לא יהיה ושההיפך יקרה - אבל כשהגז הטבעי יזרום למשק הישראלי, יוריד את מחירי החשמל וייצר מקומות עבודה, יהיה ברור מי צדק ומי צעק בלי כל בסיס. בעוד ימים אחדים אנחנו נציג את המתווה, נאפשר לציבור להעיר את הערותיו. המתווה לא יאפשר לחברות להפקיע מחירים, הוא יביא למחיר תחרותי, הוא יוריד את יוקר המחייה. ובכן, אלה חמשת מנועי הצמיחה שאנחנו מטפחים אותם עכשיו - שווקים חדשים, בעיקר באסיה, מוצרים חדשים, קודם כל הסייבר, רשת תחבורה מהירה, מפותחת, שמחברת את הצפון והדרום למרכז ופותחת גם את המרכז וגם לירושלים. כשהייתי ילד הייתי שר "בין הרים ובין גבעות טסה הרכבת", ובמקרה הזה זה בתוך ההרים והגבעות, רשת סיבים אופטיים כדי לאפשר את חזון ישראל הדיגיטלית וגז. אני משוכנע שאנחנו מסוגלים להמשיך את תוואי הצמיחה שתיארתי וזה חשוב לנו מן הטעמים שהזכרתי. אמרתי שאנחנו עומדים לפני איומים ואתגרים גדולים מאוד, אני לא צריך להרחיב במילים, אתם רואים את זה. במזרח התיכון מסביבנו מדינות קורסות: עיראק, סוריה, לוב, תימן, למעשה הן כבר לא קיימות כפי שהכרנו אותן. והמדינות האחרות בסכנה גם הן. מי ששועט לתוך ההריסות אלה שני פלגי האסלאם הקיצוני - השיעים הקיצוניים בהנהגת איראן ושלוחותיה, חיזבאללה והסונים הקיצוניים, אני לא יכול להגיד בהנהגת דאעש כי הם הרי מתחרים ביניהם, אל-נוצרה, אל-קאעידה ואחרים. בדאעש אפשר להילחם, להערכתי אפשר גם להביס אותו, משום שזו עדיין לא מדינה אסלאמית. זה עדיין לא איום שחמוש לא רק בנשק אלא בבני אדם באופן כזה שהם יכולים להשתוות למדינה האסלאמית האמיתית, שזו איראן. איראן היא אימפריה תיאולוגית, מסיבה אזורית ועולמית, כך הם מגדירים את זה. זו מדינה עם 80 מיליון בני אדם, עם הרבה נפט והרבה גז, עם מהנדסים, מטכנאים וצפונה עד מדעני גרעין, מדענים טובים, ועם שאיפות בלתי מוגבלות. כל הגורמים הללו כמובן, מובן מאליו, שהם מתכוונים כצעד שכמעט לא צריך להכביר מלים עליו, לא רק לחסל את המשטרים האחרים, מה גם לחסל אותנו ומכאן להמשיך הלאה. אבל איראן מציבה לנו, לאזור ולעולם, אתגר מיוחד משום שיש לה חמש זרועות שבהן היא מנסה ללפות את האזור ומעבר לו. הזרוע הראשונה זה הזרוע הגרעינית, זה איום לא קונבנציונאלי וההסכם המוצע, ואנחנו כבר יודעים מהו, הוא לוקה בשתי בעיות. אחת - שאיראן תפר את ההסכם. כרגע היא מתעקשת לא לאפשר בקרה אמיתית בבסיסים הצבאיים שלה ובעוד מקומות, ויש עוד דברים אחרים כי משאירים לה תשתית להעשרת אורניום - זה החלק הקשה בייצור פצצה. ולכן הבעיה של הפריצה היא כמובן בעיה גדולה, אבל הבעיה היותר גדולה בהסכם הזה, זה שאיראן לא תפר אותו, בתוך עשר שנים, אולי שתיים עשרה שנים, בהכשר בין לאומי היא יכולה לייצר תשתית של מאות אלפי צנטריפוגות. ח'מינאי מדבר על 190 אלף צנטריפוגות, הוא אגב יכול להסתפק בפחות, כי הם יכולים לפתח גם צנטריפוגות מתקדמות שהן פי 25 יותר אפקטיביות מהצנטריפוגות הקיימות. יש להם הרים, כך אפשר לתאר את זה, הרים של עוגה צהובה, ובתוך זמן קצר מאוד הם יכולים לייצר את הליבות לארסנל של פצצות אטום. ובכן זה האיום הראשון, אני חושב שהוא מספיק ברור. צריך רק לחשוב מה יקרה אם לדאעש יהיו פצצות אטום. איראן זו לא דאעש, איראן יותר מסוכנת מדאעש בהרבה בחינות. יותר שיטתית, יותר מאורגנת, ראינו כבר מדינות עם אידיאולוגיה פנאטית שמארגנות את הייצור שלהן ואת המדע שלהן. ברגע שיש להן את היכולת - הן משחררות את עצמן מהכבלים לממש את הפנטזיות שלהן, אף על פי שאיראן היא מדינה מאוד מורכבת. אבל זה ה"תן" העיקרי - הכיבוש שמוביל את מדיניות החוץ שלה. האיום השני שאיראן מציבה זה איום קונבנציונאלי בדמות שלוחיה וגם חייליה, מפקדיה, שפרוסים עכשיו ברחבי המזרח התיכון - בעיראק, בסוריה, בלבנון כמובן, מול הגולן. עזה - הם מנסים לשקם מחדש את חמאס, הג'יהאד האסלאמי, תימן, לוב, סודאן. איראן מחמשת את השליחים שלה, את כפות החתול שלה, כפות הנמר, בנשק מיוחד שעיקרו כרגע מכוון אלינו, אבל לא רק כלפינו. זה האיום השני. האיום השלישי שאיראן מציבה זה איום של טרור מעבר למזרח התיכון. איראן מקיימת רשת של טרור באמצעות סוכניה באופן ישיר וסוכניה העקיפים, החיזבאללה - הוא מאורגן יחד. רשת טרור שפרוסה על חמש יבשות בלמעלה משלושים מדינות, וזה הולך וגדל. רציתי להגיד מדי חודש, אבל אני חושב שזה לא משקף את התדירות, גם מדי שבוע. לפני שבוע ראיתם את הגילוי שנעשה בקפריסין, דירה של סוכן. שני טון של חומר נפץ בדירה הזו, וכאלה יש למכביר. האיום הרביעי שאיראן מציבה זה איום הסייבר. היא תוקפת את סעודיה, תוקפת את ישראל, תוקפת את ארה"ב. היכולות שלה גדלות גם בתחום הזה. האיום החמישי והאחרון שאני אציין פה היום זה של תעשיית נשק מקיפה. יש שם 50 אלף איש שעובדים שם, כולל מהנדסים וטכנאים, והם מייצרים נשק מאוד מתוחכם, נשק מדויק, שהופך להיות בעיה, כטב"מים מאוד מתוחכמים, לוויינים, צוללות, כל סוגי הנשק. הם עובדים בצורה מרשימה. קצב הפעולה שלהם, סגירת המעגלים שלהם הוא מהיר מאוד. הם לוקחים פרויקט וגומרים אותו במהירות שיא וזה הולך ומתרחב. אבל לאיראן יש בעיה; מה שתיארתי פה זה פריסה כל כך רחבה שגם הם זקוקים לכסף - ואין להם מספיק כסף, אני אומר את זה מתוך ידיעה. אין להם מספיק כסף. אבל הבעיה השנייה של ההסכם הזה, או אחת מהבעיות הגדולות זה שההסכם הזה נותן להם הרבה כסף, בין 30 ל-50 מיליארד דולר במכה ראשונה, ואחר כך בשנים הבאות בין 150 ל-350 מיליארד דולר, תלוי איך מחשבים, אבל לא פחות מ-150 מיליארד דולר. זה הרבה כסף. מהרגע שיוסר מעל איראן לחץ הסנקציות, קופת המלחמה והטרור שלה תתמלא במיליארדים רבים של דולרים, עשרות ואולי מאות מיליארדים של דולרים שיתדלקו את כל מעשי התוקפנות של איראן. אז למה לתת לה את זה? [קטע באנגלית] Let me translate that. Why give them this? I think there's a belief that if Iran is more prosperous at home, it'll be less aggressive abroad. But 50 billion dollars, 150 billion dollars and more is a lot of money. Well, the idea is that a wealthier Iran will stop funding its terrorism. I think this is wishful thinking because this big money is big money for Iran's worldwide campaigns of terror, big money for Iran's regional aggression, big money for Iran's unprecedented conventional arms buildup, big money for Iran's cyber warfare program and big money for Iran's nuclear program. And according to this deal, Iran gets this big money regardless of its behavior. That isn’t even mentioned in the deal. Iran can actually get the best of both worlds – prosperity at home, aggression abroad. That's happened before too. And Iran won't be just a big threat to Israel. It'll be a great threat to its Arab neighbors as well. So how will they respond? How are they responding now? Some of them will pursue nuclear weapons of their own. And there are signs that this is already happening. But all of them, without exception, will seek more advanced conventional weapons too. So the deal that is supposed to address proliferation in one country will spark both a nuclear and a conventional arms race in many countries in the most unstable part of the planet. It won't make Israel safer. Now, I know I’m often portrayed as the nuclear party pooper. And that would be okay if I was the only voice against the impending deal with Iran. But I speak with quite a few of our neighbors, more than you think, and I want to tell you that nobody in this region believes this deal will block Iran’s path to the bomb or as I said, to many bombs. And it’s worth noting that no one from this region, except Iran, is at the negotiating table. Somebody once said: "If you're not at the table, you're on the menu." The states with the most at stake are not even in the room. To those who say this deal will change Iran, I say – You got it backwards. First, Iran should change. Then make the deal. Only then should you reward it with technology and money. I said in Congress…you know, I gave a speech in Congress a few months ago, respectfully, by the way. I talked to Jack Lew yesterday, I called him up, I said: We are family, we speak respectfully in a family. We can disagree, but we respect each other. So with the greatest respect I say to our American friends – and we have no better friends and America has no better friends than Israel – I say, if Iran wants to be treated like a normal country, let it act like a normal country. Now, we're discussing all of this with the United States, but especially two problems that emerge. The first is the danger that the Middle East will be crisscrossed by nuclear tripwires as other states nuclearize, and the second is the massive inflow of weaponry that will go to those Arab countries who legitimately feel the fear of the Iranian build-up, conventional and non-conventional, and this place is a great challenge to Israel, a double challenge, because we hope that the countries that have not been shattered will remain whole, strong, stable, but we can't guarantee that. And so Israel has to assume, has to act to ensure that it has the wherewithal, the capacity, the quantity and the quality of weaponry to be able to maintain its supremacy in the necessary fields to ensure our survival and our future. Well, that's the bad news. I said there's opportunity and I think everyone here understands it because the trepidation of the Sunni states from Iran on the one hand and ISIS on the other and everyone else creates a change and a potential for cooperation, perhaps even to resolve the problem that we want to resolve with the Palestinians. I don’t think it will change the Middle East, mind you. I think you understand that. It's not going to affect al-Nusra or ISIS, those savages. It's not going to affect Iran either. But it might affect us because we don’t want a one-state solution. I don’t want a one-state solution. I remain committed to a solution of two states for two peoples as I said at Bar-Ilan. I said in Bar-Ilan the solution as I see it is a demilitarized Palestinian state that recognizes the Jewish state. These are not conditions for entering the talks. I place no conditions. But these are the foundations of an enduring peace between us and the Palestinians, assuming the region will not be swept by these larger forces. The Palestinians expect us to recognize a Palestinian nation-state but they won't recognize a Jewish nation-state. A Jewish nation-state for the Jewish people with full rights for all the non-Jews that live here. I wish I could say the same for the Palestinians. But that's what we want – mutual recognition. Then demilitarization. What does that mean? It's not something you put on a slide. You say security for Israel guaranteed. How do you guarantee it? How do you guarantee that if we leave those areas, what happened in Lebanon doesn’t repeat, what happened in Gaza doesn’t repeat? These are not whims, these are not pretexts, excuses, arguments. This is real. How do you prevent tunnels from being dug from Qalqilia to Kfar Saba? Why there only? There are several thousand tunnels in the seam line between Gaza and Egypt, that's 17 kilometers. Several thousand tunnels. You know about the tunnels they dug and are still trying to dig towards the Israeli side. We are working on that. The Israeli mind is a gifted mind and is doing great things. But who will ultimately guarantee that those tunnels are not dug? Who will go in in Qalqilia and stop it? Who will prevent the smuggling of weapons? Well, we had to work out something in the Jordan Valley. We should be able to do that, I agree with that. But that's not the problem anymore [חזרה לעברית] היום הבעיה בעזה זה לא הברחה של נשק, אין הרבה. הבעיה זה ייצור עצמי בעזה, בח'אן יונס - ייצור עצמי. אתה צריך להבריח כמה מהנדסים, כמה טכנאים, יש לך אמצעי ייצור, חומר ראשוני, מתכות, כמה מכונות - ומייצרים צינורות עם יכולת הכוונה מדויקת. זה קורה בעזה כי אנחנו לא שם. אבל זה לא קורה ברמאללה, כי כשצריך, אנחנו נשמח מאוד אם הרש"פ תעשה את זה, אנחנו מברכים על כל שיתוף פעולה בתחום הביטחון, אבל בסוף שדרת הביטחון האמיתית זה היכולת הביטחונית של ישראל. ולכן השאלה של פירוז יהודה ושומרון היא שאלה לא טריוויאלית, כי היא לא נפתרת רק על ידי חסימת הגבול, אנחנו למדנו את זה על בשרנו. אנחנו צריכים להבטיח משטר ביטחוני מתמשך שנותן תשובות לבעיות האלה, מתוך הנחה שהאזור נשאר יציב. אלה לא תירוצים, אלה דברים אמיתיים - ולצורך זה צריך לנהל מו"מ כדי להשיג הסכם שהוא מבוסס על הכרה הדדית של שתי מדינות לאום. זה כולל הכרה במדינת הלאום של העם היהודי וסידורי ביטחון אמיתיים, אפקטיביים, בצד השני של הגבול. אנחנו תמיד עסוקים איפה יהיה הגבול, מה יהיה הגבול. זה חשוב, אבל מה יהיה מהצד השני של הגבול? תהיה שם עוד מדינת טרור, עוד עזה. יהודה ושומרון היא פי עשרים בגודלה מעזה, פי עשרים, והיא נוגעת במקום הזה. צריך לתת לזה פתרונות, זה לא דבר של מה בכך, זה מורכב, אבל אלה התנאים לא לפתיחת המו"מ אלא לסיומו המוצלח. התנאים להשגת שלום יציב, בר קיימא. אני מנסה לדבר עם מחמוד עבאס כבר שש שנים וחצי. לטובת הניסיון הזה עשיתי הרבה דברים שהיו מאוד קשים עבורי, אבל עשיתי אותם. חלקם לא נעשו על ידי קודמיי - הקפאת ההתנחלויות – בסדר, הקפאתי את ההתנחלויות כמעט שנה, עשרה חודשים. בחודש העשירי הוא הסכים לבוא, נפגשנו שלוש שעות בשארם א-שיח', שלוש שעות ברחוב בלפור בירושלים. הייתה לו דרישה אחת - עוד הקפאה. אמרתי: "בוא נדבר על הדברים כבר, בוא נתחיל לדבר על הדברים, בוא נדבר על הדברים האלה שאמרתי כאן, אני בטוח שגם לך יש מה להגיד". [קטע באנגלית] So I again call on President Abbas to return to negotiations without preconditions. But I also know he has very little reason to talk. Why should he talk? He can get by without talking. He can get by with an international community that blames Israel for not having talks. In other words, the Palestinians run from the table. They ran away from Prime Minister Barak. They ran away from Prime Minister Olmert. They ran away from, before that, from Prime Minister Sharon. And they ran away from me. When John Kerry proposed a framework for negotiations, the framework for a disagreement, for God's sake, they ran away from that too. But the Palestinians have a nifty trick up their sleeve – they refuse to negotiate and then get international pressure, sanctions, boycotts on Israel for there not being negotiations. It's a perfect Catch-22. And there are those who attempt to impose terms on Israel in the Security Council because there are no talks and some of them pretend that the dangers we face are not real dangers at all. I think what that does is drive peace away. The idea of imposing peace from the outside doesn't work anyway, but what it guarantees is: One, we'll resist it; two, the Palestinians will not come to the table because if they can get starting terms that are unacceptable to any Israeli government and from which they can press their charges even more, why should they come to negotiate? I hope that they change course, both in seeking an international fiat or going to the ICC. Now, that's particularly onerous. Israel fights a legitimate war. It's an embattled democracy that has been pelleted with rockets and missiles like no other, that targets the rocketeers and the missile launchers, who hide in hospitals and schools and residential areas. And Israel is hauled or to be hauled to the ICC, when the rules of international warfare are turned on their head because the ICC was set up in the wake of the Holocaust, by the way, to deal with countries that don't have functioning legal systems to monitor their military forces. And Israel is one of the – I'll be charitable – one of a dozen states that has such standards. Now those who support the indiscriminate rocketing of civilians, which is a war crime, while hiding behind civilians and children, which is another war crime, they and their supporters are taking Israel to the international court of justice. This is something that all Israelis should unite against and all supporters of Israel and justice and truth should unite against because it's unjust. It's untrue. And it's very bad for peace. There might be an opening because some of the Arab states silently agree with what I say, because they might be in a position to influence the Palestinians to adopt a more conciliatory and positive approach. It'll be hard because, you know, all politics is theater and international politics is theater too and everyone is cast in a role. You know the role I'm cast in, which is really the role Israel is cast in. But the truth also counts, not only imagery. We've extended our hand time and time and time again. The problems that I described, the solution that I propose requires laborious, serious, deep negotiations. And even then we'll have to buttress it with other safeguards, not only, by the way, for Israel, but also for the Palestinian Authority because the first casualties of a bad deal here will be not only Israel, but they too. We didn't have such arrangements in Gaza, and Hamas with 3,000 people overran the PA forces with 15,000 in hours or days. So it makes sense from the point of view of Israel and the Palestinian Authority to try to negotiate a real deal of a demilitarized Palestinian state that recognizes the nation-state of the Jewish people. There are many things that could ignite the region, our immediate region. The region is already ignited. It's in full ignition. One of them is Gaza. I have a very clear policy: You fire at us, we fire back. Hamas is responsible for non-Hamas rocket fire too. But we don't want the region to ignite, not here, not vis-à-vis Lebanon. But we're always preparing. And in the case of Gaza, we also want to give a solution to the humanitarian crisis there. Since last summer's operation, we've enabled 1.1 million tons of construction materials into Gaza. We enable humanitarian relief. There are kids from Gaza in Israeli hospitals. There are kids from Syria in Israeli field hospitals, which we set up across the Golan Heights. There are kids from the entire Middle East who are in Israeli field hospitals. You just go into any one of the hospitals, you'll see them. But from Gaza. One point one million tons of construction material. We try to increase the security checks so they don't siphon off materials for the construction of tunnels. There's a risk we take. I think it's a measured risk because we don't want a humanitarian explosion. We used to pride ourselves that 250, 300 trucks a day go into Gaza in our accelerated humanitarian efforts. The number now reaches 800. That's not an odd day. If there is one force now that is working for the reconstruction and rehabilitation of Gaza and humanitarian relief, it's Israel, pure and simple. That's the truth. You're not going to read about it, but I'm telling you. These are the facts. I won't go into who's preventing that. You can use your imagination. But these are the facts. I can always deal with facts. When people tell you these are the facts, that's fine. Deal with facts any day. It's the distortion of fact that we have to deal with day in, day out. And I think it's important that as many people in Israel unite to fend off these distortions and vilifications and slanders. I don't think we're absent tools. I don't think we're making too much of this threat, but I also think that we shouldn't make too little of our capacity to fight it. First of all, you have to resist it. The first way you resist a lie is by telling the truth unabashedly, unashamedly and without exaggeration. The second is to take measures. I was heartened by the fact that two states in the United States have adopted anti-boycott legislation and I understand there is a move in the US Congress to expand it. And that's very important, because when people have to choose whether they want to boycott the Israeli economy and be shut out from a 17 trillion dollar economy, it sort of forces their concentration. And there are many other things we need to do, but the most important thing we have to do is unite on what we agree. I think we agree on a lot more than meets the eye, including on what I've just said. And I think that we have to speak as much as possible with one voice against the threats that I described and for the peace that we desire. I've received some requests from Arab quarters: You go out there; you tell them. I said: I do tell them. It's not easy either because we're dealing with our most trusted ally, our indispensable ally. But I feel it's my responsibility as the Prime Minister of Israel. We're not going to get another chance from history. This is it. And if I think something threatens our survival and we have an honest difference of opinion with our trusted American friends, I voice it. But I ask them: Why are you telling me this? And the same thing – I turn to Israelis and the friends of Israel. Believe me, I appreciate the rollicking nature of Israeli democracy. I appreciate the fact that we each have at least four opinions that battle each other in ourselves. But I think on the big things, we have to tell the world. And I think we can get our message through. I hope that there'll be a day when all our neighbors create hope for all the peoples of this region. And it may take a long time. Eric Schmidt asked me this morning, "Well, what do you think is going to happen?" because I asked him, "What do you think will happen with the internet?" And he said, "That's complicated." He said, "What do you think will happen with the Middle East?" And I said, "Well, that's complicated." But I told him I'm going to surprise you; I think that down the line – I'm very optimistic. Because I think down the line modernity beats medievalism. Free information and free choice beats cloistered minds. That's always happened in history. That's why humanity more or less moves upward – more or less. But there are some downward spirals. And the most downward of downward spirals occurs when radical regimes get the weapons of mass death and act out their fantasies. They eventually come down, but the question is at what cost. In the long run, I think militant Islam will succumb to the forces of modernity but it could take many decades. And we have to make sure that in the interim millions of innocent people don't die and that our people don't undergo another commemoration. That's our responsibility. And I think it's possible if we're clear-eyed, if we're resolute, if we do what we need to strength our country, to form alliances near and far, far and near, if we look reality in the eye and not try to, what we used to say in the army, force the map. Look at the world as it really is. See where you can make those changes to improve it or to ward off dangers. Build, build this country, build its economy, build its science, build its future, build its society, build alliances. Every state needs alliances. Superpowers need alliances. A small state like Israel definitely needs alliances. Definitely. Well, until the neighborhood changes, what will give us hope? I think three things that enabled us to build this country from a beachhead of 600,000 people to a population now of eight million and a global digital powerhouse, to quote a small investor, and the many other wonders that you see around you, including this institution, which under Israeli bureaucracy is a real miracle. What will give us hope? Strength, wisdom and confidence. Israel must be strong. It must be very strong because, again, no one will make peace with a weak Israel. Second, Israel must be wise and a wise Israel means taking advantage of the opportunities presented by the dramatic changes in our region and in the world. I want to say something about bridge-buildings. It's not always achieved by grand pronouncements. In fact, it can often be undermined by them. Bridge-building is a delicate process that has been quietly strengthened in the past few years and can be dramatically strengthened in the years ahead, especially if some of our Arab neighbors join us in influencing the Palestinians to get back to the table and negotiate a responsible deal, responsible and good for both our peoples. And third, Israel must be confident, confident in the justice of its cause and the values it upholds. Israel's values stand out like a beacon in the dark Middle East. There was a great English writer, George Eliot, who wrote – the word she used I think is that they will be in the vanguard of the Middle East… She said, I'm paraphrasing, "…a state that will shine the light of freedom amid the despotisms of the East." Exactly. I wish we weren't that unique, but we are. But I think our values are not only remarkable by the standards of the region; they're remarkable by any standard. What other country has been struck by thousands and thousands of rockets and acted with the restraint that Israel showed last summer? What other country would respond to… well, respond so disproportionally to the disasters in Haiti and Nepal and elsewhere? Ladies and Gentlemen, Israel upholds these values even when the most horrific violence is meted out against it. We uphold these values even when we're defamed and libeled as killers of children, poisoners of wells and enemies of mankind. The people of Israel face many challenges, but not living up to our values is not one of them. On the contrary: We uphold universal values in a region where those values have been shunted aside, trampled upon to the dust. And while we wait for those values to take root in the shifting sands of the Middle East, we will stand proud, proud of the light that we have built in the darkness, a light that I am confident will burn even brighter in the future. Thank you.

מאגף התנועה של המשטרה נמסר כי ישנו עומס תנועה כביש 4 לדרום, ממחלף רעננה מרכז למחלף מורשה, בעקבות משאית תקועה על נתיב. מומלץ לנהגים לנהוג בדרכים חלופיות.

בהמשך לפתח תקווה - זאב טפר מתנדב ביחידת האופנועים של איחוד הצלה סיפר: "כשהגעתי לזירה רוכב האופניים היה בהכרה מעורפלת לאחר שנפגע קשה ממשאית, לאחר טיפול רפואי שהענקנו לו בזירה הוא פונה לבית החולים כשהוא מורדם ומונשם, נהג המשאית לא נזקק לטיפול רפואי, נסיבות התאונה בבדיקה של משטרת ישראל".

תל אביב: כ-250 מלווי נכי צה״ל בהפגנה כעת מול הקריה, המפגינים סיפרו כי ההפגנה עקב תנאי שכר משפילים.