"לאיש כמוני, שחלם וקיווה להופעת הנהגה תורנית ראויה, המציאות כואבת ועצובה. הרבנים הוכיחו שאינם רלוונטים, ועל החילונים, המסורתיים והדתיים לשלב ידיים כדי להוביל"

"ממרחק הזמן והמקום אני כותב אליך ושואל, מה קרה לכם?! מדוע רוצה אתה להרחיק את הערבים מצפת? מדוע הפחד?" מכתב דמיוני לרב שמואל אליהו, מסבא שבגן עדן

לאחר שיוסף נחשף בפני אחיו הוא נפרד מהם בברכה "אל תרגזו בדרך". אפשר להבין זאת כ"אל תכעסו אחד על השני" אך אפשר גם לראות בזה הצעה לא לכעוס על הדרך שעברה, על מה שהיה

שלוש פעמים ניסה יעקב לגנוב את הברכה מאחיו, אך בסופו של דבר, בפגישתו עם מלך מצרים, הוא מגדיר את חייו "מעטים ורעים". פרשת "ויגש" מלמדת אותנו שאי אפשר לגנוב ברכה, וגם כמה עניינים על גזענות

ממקום עוצמתו, יוסף מעביר את אחיו בדרך חתחתים רק כדי לגרום להם להקשיב לאחר. כך רבני הערים שחתמו על המכתב זוכים לקיתונות של זעם - ועליהם להבין שגם אם ידבקו בעמדותיהם, עליהם לשנות את סגנונם וגישתם החד-ממדית