האבל על מות הרב אלישיב ניכר ברחוב החרדי - התנועה בחנויות הידלדלה והספרים והעיתונים שעוסקים בו נחטפים. "כולם מדברים עליו", אומרים בשכונת גאולה, "פטירתו פורסמה בעולם"

פרשת מטות מתחילה בעניין נדרים - אבל מה כל-כך חשוב בלעמוד בדיבור? ומה יקרה אם לא אקיים הבטחות?

היא "צוות הווי" של המשפחה, יושבת תמיד בין אמא לאבא, ומחכה למשחק המונופול השבועי. אביבית בר-זוהר הייתה מזמינה את נתניהו להתרשם מכל זה - וגם לטעום את הסלט חצילים שלה (ואם הוא לא יבוא, יש מתכון)

פרשת השבוע מזכירה לנו שלפרטים הביוגרפיים כשלעצמם יש חשיבות עצומה - דע מאין באת. ט' באב שיצוין בעוד תשעה ימים הוא הזדמנות מצוינת להתחבר לעבר שלנו

הוא בחש ברבנות הראשית, התנגד לתרומת איברים, נלחם בגיוס בחורי הישיבות - אך גם פעל להתרת עגונות. הרב אלישיב שנפטר השבוע, הצליח לעצב את חייהם של כלל אזרחי ישראל - גם החילונים המובהקים - כמעט מבלי שיצא את ביתו

עם ישראל משתחרר ממעמד הנווד המבוהל - ונוקם במדיינים: יש תקומה, לא עוד עבדים נשלטים. האם זה מבטיח התנהגות מוסרית יותר? מוזר, אבל מבט על קן נמלים מוכיח שלא