לבני לוט דווקא היו כוונות טובות, אבל במקום לא תרצח, לא תנאף ולא תגנוב, שמעו: לוט תרצח, לוט תנאף ולוט יגנוב - ועברו על האיסורים בדבקות ובשמחה. אולי בגללם ציווה ה' על משה שלא לתת הוראות לעם כולו, אלא רק למי שמסוגל להבין אותן

אסור להם להיטמא למת, ולכן חלים עליהם איסורי הרחקה שונים בזמן אבלות. יש להם ציווי להיות קדושים וטהורים, ללמד את העם תורה ולשרת בקודש. ועוד לא דיברנו על המגבלות שחלות על הכהן הגדול – שגם נולד עם תפקיד מעצם היותו כהן, וגם קיבל את האחריות מהעם

לתנ"ך היה דחוף להאשים את שלומית בת דברי בחטאו של בנה המקלל, רק כי נישאה לאיש מצרי – כאילו שהייתה לה ברירה מול הגבר המשעבד. באופן דומה מנסים עד היום להכפיש נפגעות, במקום למצות את הדין עם הפוגעים | רוחמה וייס ישבה ללימוד משותף בפרשת השבוע עם מדליקת המשואה יעל שרר, שנמצאת בחזית המאבק באלימות מינית

צירוף שמות שלוש הפרשות הסמוכות הוא הנחיה להתייחסות חיובית לכל אדם שנפטר - אבל האם לא הגזמנו? ומה יעשה תינוק שננטש על די אמו וכעת היא מתה? או אישה שנגאלה כעת מבעלה האלים? תשובת התורה: זה לטובתם - ולא בשביל הנפטר. רק סילוק הכעסים והמשקעים יאפשר לנו להמשיך לחיות

הדרך לעשות את מה שאנחנו באמת רוצים, היא לזבוח את הרצון שלנו. לוותר על הרצונות שיצר הרע כופה עלינו מבחוץ. רק כשאנו מתחברים למה שהנשמה שלנו רוצה, אפשר באמת להגיד תודה. קורבן תודה