אם עד עכשיו סוגיית ריכוז הנשק של חיזבאללה טופלה בצורה עדינה, כדי לשמור על המרקם הפנים לבנוני הרגיש ולמנוע מתיחויות, כעת הדברים השתנו. חיזבאללה מהווה איום על לבנון

בשבת, שמונה ותשע דקות, עוד הייתה שבת, והיו תוכניות והיה את החג הכי שמח וצבעוני בפתח. ואז בשמונה ועשרה כבר לא. צרימה כזאת בטלפון נשמעה. פתחנו חדשות להתעדכן. הראש היה צריך להבין. הגוף לא נזקק להסברים 

המנהיגים של 1945 ראו בחיסול המשטר הנאצי ניצחון מוסרי. היום הם תופסים פעולה עם תכלית דומה כמקור לדאגה. מטרת העל השתנתה, וזה מדאיג

הלחימה שמנהלת טהרן מאז חיסול חמינאי מוכיחה עד כמה משומנת המערכת האיראנית שהתבססה ב-47 השנים האחרונות. גם אם מותו של המנהיג העליון מערער את צמרת האייתוללות, שינוי פני המשטר עלול להתגלות כמשימה מורכבת הרבה יותר למימוש

על הכול חשבו מראש. ביכולות שלנו לטווחים רחוקים יש תהליכים שהתחילו כבר לפני חמישים שנה  - כבר ב-F-15, שכחלק מתנאי הרכישה שלו שמעון פרס דרש שתהיה למטוס היכולת לתקוף בתימן

סדר העדיפויות של חיזבאללה נחשף: לא העדה השיעית, לא מדינת לבנון – אלא איראן. וכאן בדיוק טמונה הזדמנות נדירה הן לישראל והן ללבנון.   

האתגר האמיתי העומד כיום לפני הנושאים ונותנים מול איראן הוא גיבוש הסכם לסיום מערכה בהגיון רשת ולא יריעה עמידה. הסכם רשת שהחוטים שבו יהוו תמריץ מספק לאיראן לחתום עליו היום, והחורים שבו ייצרו את התשתית לפירוק המשטר, בעתיד הנראה לעין

מלחמה אינה שואלת מי אתה. טיל אינו בודק זהות. אך המציאות בישראל מלמדת שההגנה מפניו אינה מתחלקת באופן שווה