גוף ציבורי שנדרש להכריע בשאלה מזמין מחקר בהליך מסודר. החוקרים אוספים נתונים, מנתחים אותם, ומגישים ממצאים ופרשנות מקצועית. ההכרעה נשארת בידי מקבלי ההחלטות. מחקר מוזמן לצורך דיון. אפשר לקבל את ההמלצה. אפשר לדחותה. אך יש טעם לדיון

ברגע שבחרנו גרסה, אנחנו מתמקדים במידע שתומך במה שאנחנו חושבים ומתעלמים ממידע שסותר אותה. קוראים לזה הטיית האישוש, אבל המנגנון עמוק יותר. מחקרים מראים שאנחנו לא רק בוחרים אילו עובדות לראות. אנחנו גם בוחרים איך לפרש אותן

האלרגיה האמריקנית לישראל וההתרחקות ממנה כמצורעת בזירה הבינלאומית לא מתמצה בקריאות Free Palestine בקמפוסים. הסקרים האחרונים מורים כי השמדת ערך דרמטית של המותג ישראל בארה"ב

זהו המבחן האמיתי של ההסכם: לא רק אם חיזבאללה יפורק מנשקו, אלא מי ימלא את החלל שייווצר. ריבונות אינה מסתכמת בהנפת דגל, בהצבת חיילים או במילים הכתובות על דף. על המדינה לספק קורת גג לעקורים, לפצות את המשפחות ולהקים מנהלת שיקום ייעודית שתטפל בבניית הכפרים מחדש, בהחזרת מקורות הפרנסה ובהשבת החיים אליהם 

מאחורי ההתייצבות המרשימה למילואים מסתתרות יחידות חלולות, משפחות שחוקות וכשירות שנפגעה. צה"ל חייב לצמצם ימי שירות, להפסיק לשנות צווים, לייצר ודאות ולהחזיר את היחידות לאימונים - לפני שיהיה מאוחר

נתניהו הפסיד תמיכה בקרב חלק ממצביעי הקואליציה, הרמטכ"ל הפסיד יכולת לאכוף את חוק הגיוס, בג"ץ יחווה עוד דה לגיטימציה למעמדו שנשחק בשנים האחרונות והכנסת מאבדת עוד נקודות ממעמדה הנמוך גם ככה. כמעט כולנו מפסידים - אולי למעט גדי איזנקוט שמתייצב כיורש של נתניהו

שנאה יכולה לפעול ממש כמו סם. לא משום שהיא זהה לאלכוהול או לסם מבחינה ביולוגית, אלא משום שהיא יודעת לתת לאדם משהו שקשה לו לוותר עליו. היא נותנת פורקן מיידי. היא מצמצמת מורכבות. היא מספקת תחושת צדק

כרגיל בנוהל המתנה להתרעות פיקוד העורף, אין שום דיון רציני בשאלת המחיר מול התועלת, בחינת חלופות וגם לא הלגיטימיות של מי שהודיע על "ניצחון שיעמוד לדורות" והפך את העימות עם איראן לדרבי שמתקיים כמה פעמים בשנה