זה התחיל כשהכרתי את האקס שלי. היה לי טוב איתו, אבל כבר הבנתי שהוא לא הגבר שארצה לבלות איתו את שארית חיי. חייתי בספק חמש שנים עד שעזבתי, ושברתי לו את הלב. מאז אני מתלבטת אם לתת מקום לפשרה, או להמשיך להתעקש

אחת מאושרת עם בן הזוג, אבל מפחדת ממה שיגידו ההורים, והשנייה מתעצבנת שהבחור בפאב התחיל עם עוד מישהי לפני שבחר בה. אתן דוחקות אותנו לפינה הכי צרה בחדר, ואחר כך מתפלאות שאתן נשארות לבד. מה נסגר איתכן?

לנתח כל דבר עם החברות, להאשים גורמים חיצוניים, להאשים את עצמך או לרחם על עצמך - מה יוצא לך מזה?

סיפרת שעברת התעללות קשה כילד מצד אביך. עם כל תיאור ומשפט התכווצתי עוד יותר. חששתי. מה המשמעות של העבר הזה? לא ידעתי שאני עתידה לגלות ממש בקרוב