היא מצליחה לשוות לבית מראה כה מלבב, כה מזמין. רואים שהיא מאושרת, אוהבת את ביתה החדש, את יכולתה להחליט בדיוק מה שהיא רוצה, לא חייבת לאף אחד כלום, לא דופקת חשבון, לבד, עצמאית, חופשית... מאושרת, לעזאזל. ואני?

במהלך השנים זכיתי לשלל שמות חיבה הקשורים לדביקות שלי - דבק מגע, קרציה, עלוקה. זה אמנם נאמר בחיבה והצד השני יודע שזה חנק של אהבה, אבל זה עדיין חונק. מה עושים?

את הפגישות שלנו שהתרחשו מחוץ לבית ולמיטה מילאו שתיקות, והמגע שלו. הוא אומר שהוא מטפל בהילינג, וחושב שהוא באמת עוזר לי כשהוא לוחץ לי על מפתח הלב ואומר לי לנשום עמוק. נגיעה פה, נגיעה שם, ברור לאן זה הולך