בתרבות שלנו זייפנות מתקשרת עם רמאות. גם במיטה. אבל לעשות מישהו אחר מאושר, להעניק מעצמך - זו איננה רמאות, זו נתינה. מחווה אבירית חסרת אנוכיות. למעשה, אני מתחילה לחשוב שאנחנו פשוט קדושות

אם את ממילא ביקורתית כלפי עצמך, מאוד יכול להיות שתתחברי עם גבר ביקורתי, שיפנה את חיצי השיפוטיות שלו הישר כלפייך. את חושבת שמצאת גבר שאומר לך איך להתלבש כי הוא מבין באופנה, ושמעיר על המשקל שלך כי אכפת לו, אבל הוא בעצם נוהג כלפייך באלימות

לגברים יש שירותי ליווי בארץ ובכל העולם. להומואים זה הכי זמין וקל, ורק חברותיי ואני נותרות מקופחות. הם רק רוקדים, טיפה מדליקים אותך, מתפשטים לא עד הסוף ואחר כך הולכים. גם אני רוצה לצלצל לחברה המעסיקה גברים המשמשים כבני לוויה, או נותנים שירותי מין שונים בתשלום לנשים

מילא היינו נשואים או מה, אבל ככה סתם, אחרי שעה ביחד? איך היא בכלל מעזה להביא משהו כל כך לא קשור. מאיפה החוצפה לשבור תבנית ברורה של עשרות שנים בתקשורת של גברים ונשים? ומה אם היא תענה לי בכנות כשאשאל איך הייתי במיטה ואם יש לי גדול?