נראה לי שמסת השרירים המוכוונת בכרומוזום Y לא הצליחה להתגבר על השינוי והמוח הגברי לא עיבד אותו כראוי עד היום. הגבר, שמעמדו היה ברור לו לכל ההיסטוריה, עומד חסר אונים מול המצב החדש. קחו גבר מתוסכל מעמדית ומינית, והוא כבר יגיע עד לשיאים זוועתיים של התעללות, ואפילו רצח

את מגיעה לעבודה אחרי שארגנת את הילדים, מקפידה להיות נעימה וחייכנית, וכשאת חוזרת הביתה מתחילה משמרת נוספת

חשיבה על אקסים מיתולוגיים בפרט ועל אחרים בכלל, כשאנחנו בזוגיות מחייבת, היא טבעית. כולם מדמיינים לפעמים "מה היה קורה אילו". אבל כשהמחשבות לא מרפות, והתחושה היא שעשינו את טעות חיינו - חשוב להבין למה בכל זאת אנחנו נשארים

בכך שאנחנו לא מפסיקות לדבר על כמה קשה ועל חוסר השוויון, אנחנו רק מזיקות לעצמנו, מגבירות את המודעות והקבלה של חוסר השוויון ויוצרות את התחושה שאנחנו מסכנות