את השנאה העצמית שלי על זה שאני שמנה השארתי בחושך, בארון. כלפי חוץ שיחקתי משחק של "אני מיוחדת וטוב לי עם זה". כלפי פנים נתתי לאנשים לדרוך עליי ולהתייחס אליי נורא ואיום, כי החלטתי שזה מה שמגיע לי על זה שאני שונה, שמנה ולסבית

היא באה למסיבה שעל חוף הים על העקבים שלה, ומיד ידעתי שאני צריך להכיר את הבחורה הזאת, אפילו לא ידעתי למה. עכשיו מה שיש לי זה לא סתם פצע, זו דקירה בלב

האם מצאתם את עצמכם ממציאים תירוצים, משקרים ומכסים על אהוב או קרוב משפחה? האם זה נעשה קשה להאמין להסברים שלו/שלה, האם אתם מרגישים שאין ביניכם אמון ושאי אפשר לסמוך עליו/עליה? סימנים אלה ואחרים מאפיינים בדרך כלל בני משפחה ובני זוג של מכורים. מה לעשות ומה לא לעשות?