כל כך התרגשתי, שכמעט נפל לי הטלפון מהיד. בפעם הראשונה בחיי אני הולכת להיות האליבי של מישהו! אני! שאם שואלים אותי בעבודה למה איחרתי אני אומרת שלא התעוררתי, במקום להמציא סיפור סקסי עדכני על מטען חבלה שעיכב תנועה שלמה

האמת, אני בר מזל עם האחת. היא כמו אמא שלי, או לפחות בדרך לשם: אורזת בית, מקפלת, מעיפה, מסדרת, תולה (אותי), מנקה, מחליטה, הכל לבדה עם שלושה ילדים ועוד אחד כמוני, בחו"ל. למרות הקיטורים שלה, אני עדיין חושב שממש עדיף לה לעשות הכל לבד בלעדיי

היא מספרת לי ששידכו אותה למנתח, שבפועל התגלה כשוחט כבשים. חברתה רוצה להתחתן עם אחד, אבל הובטחה לחבר של אחיה, שבתמורה יוכל להתחתן עם מי שהוא רוצה. לכבוד חג החירות, מקרים שמזכירים שחופש אינו מובן מאליו

הייתי מעדיף להתנהל בלי פייסבוק ולהיות מסוגל להגיד בדייט ראשון את כל מה שאני חושב, במקום לענות על שאלות משעממות. אבל במקום זה אני שוב מוצא את עצמי הולך לאיבוד בין עולם הציפיות, למציאות ששופכת עליי דלי של מים קרים