בהתקרב יום העצמאות, פנתה אלינו שלומית, ממקימי קיבוץ בית ניר, וביקשה לחלוק את רשמיה מהקשר ארוך השנים שלה עם בן זוגה, ישראל. מסיפורה עולה זוגיות שורשית מאוד, נטועה באדמת הקיבוץ שאהוב על שניהם

זה לא סתם ביטוי, הלב אכן כואב. הגוף אכן צועק שהוא רוצה את האהוב בחזרה. והעצב אכן תוקע יתד בכל תא ופוגע בתפקוד שלנו. בלי לערער על הכאב הקשה מנשוא של הנשמה, אנסה להסביר ואתאר מעט את הכאב של הגוף, שהוא למעשה במוח

אמא שלי האמינה שהיא יכולה להשיג את האוטובוס, ואז להתייצב לפניו, עם שתי ידיים מורמות לצדדים. אוטובוס לא דורס אמא שהבן שלה מתגייס לצנחנים. אבל האוטובוס נסע מהר, ואמא צעקה עלי כאילו אני אחראי על הצנחנים

תיאוריית השלבים של התמודדות עם אבל, עם אובדן, אותה הציגו בפניי כשהתאלמנתי, כבר אינה נחשבת תקפה. תהיתי מה מחליף אותה, וגיליתי נסיונות רבים ומגוונים ברחבי העולם להבין את מורכבות השכול, ובעיקר איבוד בן זוג