שכנה מאחד הבתים באזור פלרטטה איתי במבטים ובחיוכים כדרך קבע. באחד הימים, בזמן שארגנתי את תא המטען של הרכב בחנייה, היא נגשה אלי והתחילה שיחה. אמרתי לה שאני קופץ להביא משהו מהבית. באופן מפתיע היא עלתה אחרי

פעמים רבות, דווקא כאשר הייתי מוקף באנשים אוהבים ואהובים, הרגשתי את המקום הפנימי הזה, הכואב והמתחבא, של הלבד. משך שנים, משותק מפחד, הסתרתי אותו ברעשי רקע, באינספור אירועים וברעש חברתי. לאחרונה למדתי שלא לפחד מן הבדידות ולאמץ אותה כחלק בלתי נפרד מחיי