ישנם אנשים שכשהם פוגשים אדם שמוצא חן בעיניהם, מיד מתחולל בהם הדחף לדחוק הצידה את מי שהם, ובמקום זאת הם משתדלים לרצות את האובייקט שלהם. ואז נרקם עם האדם שמולם מן חיבור קוסמי מושלם, סוג של אידיליה, אבל שקרית

מחקר חדש מצא שהאושר שלנו לא טמון בכסף וגם לא במעמד, אלא דווקא בזוגיות טובה וגידול ילדים. אז איך זה שאנחנו כל כך מיואשים?

זה לא הגיוני שהוא כבר משאיר אצלי מברשת שיניים, ועובר בכיף לשלב הבא, בלי שהוא העביר אותי לפחות כמה שיחות של "יחסינו לאן", בשילוב כמה ימים של היעדרות, או לפחות נותן לי את הנאום של "אני לא יודע מה אני מחפש" עם רמיזה על נסיעה לחו"ל למשך חצי שנה לטובת חיפוש עצמי