לא נסעתי בשביל להיפרד, לבגוד או להתפרפר. נסעתי בגלל שהתחשק לי לטייל, ובגלל שיכולתי. למה כל כך מפריע לו שאסע? תמהתי מעט ביני לבין עצמי ובעיקר בקול רם. מדוע הוא מנסה להצר את צעדי? למנוע ממני חווייה רק משום שאין באפשרותו להיות בה שותף? מדוע אינו מסוגל לפרגן?

לתומר נמאס שההורים שלו מחליטים בשבילו את מי להזמין לחתונה. עכשיו הוא פונה אליהם ומדגיש: "אתם רק האורחים בחתונה ולמיטב ידיעתי, לחתונה שלכם לא הזמנתם אותי"