גיליתי שאני כזאת אחרי שאביו של החבר האחרון שלי אמר לו עליי: "היא שמנה מדי וזקנה מדי". אבל מה שהיה מדהים באמת הוא שאותו בן זוג דאז, קרי בנו של אותו אדם גס רוח, היה בן גילי, מקריח, עם כרס ופזילה חיננית, ואביו לא ראה בכך שום בעיה. רק בי, משום מה, בחר להטיל דופי

נשים רבות בוחרות בעיניים פקוחות להיכנס לקשרים שמראש הן יודעות שיגמרו בבכי. אחרות מדחיקות עדויות בולטות למצבו הבעייתי של בן-זוגן, ומתעקשות שמולן ניצב גבר מכיל וחזק שיגן עליהן ויפתור את כל מצוקותיהן. למה הן עושות את זה לעצמן?