פרסום ראשון: בעקבות הסערה שעוררו דבריה על הנשים הבדואיות בנגב וטענותיה על כשלים בקלפיות במגזר הערבי, הציבו בתאגיד השידור הציבורי אולטימטום לחסון - לפרסם הבהרה והתנצלות בשידור בנוסח המקובל עליהם, או שלא תוכל לשוב להגיש את תוכניתה. בתגובה שפרסמה טוענת המגישה כי כבר הבהירה את דבריה והתנצלה לשביעות רצון מנהליה, וכי גם נוסח חלופי שהציעה נדחה. "דורשים ממני להקריא טקסט שמציג את דבריי באופן מניפולטיבי ומסולף", טענה, והאשימה גורמים בתאגיד בהדלפת מידע שגוי על המחלוקת

יותר מ-80 שנה אחרי שאנשי "בריגדת הנייר" סיכנו את חייהם כדי להציל אוצרות תרבות יהודית בגטו וילנה, סיפורם עולה במחזמר חדש שמעניק לחנים עכשוויים לשירים ביידיש שנכתבו בתקופת השואה. "השירה הייתה עבורו שריון פלדה נגד הנאצים", מספרת הדס קלדרון, נכדתו של המשורר אברהם סוצקבר. ואילו רותם שרעבי, אחייניתו של שורד השבי אלי שרעבי, שמשתתפת בהפקה, מוצאת חיבור גם לסיפור האישי: "אין לי שורשים בשואה, אבל יש לי שורשים בזו שקרתה עכשיו"

לאחר שהועלו תהיות ברשתות החברתיות בנוגע להתנהגות "רובוטית" של הקהל בגמר תוכנית הריאליטי המוזיקלית, הודו בערוץ 13 כי מאחר שהביצוע של סטטיק נערך באולפן ריק, הושתל קהל מלאכותי "כדי שלא ייראה מוזר"

לאורך 100 שנות טלוויזיה, השימוש בקהל חי נמצא בלב חוויית הצפייה. לשתול פייק בני ובנות אדם שעושים עצמם נהנים מתוקף פקודת הפרומפט זאת השפלה, בעיקר של ההתרגשות המשכרת שמוזיקה מעניקה לאנשים בשר ודם - שבזה לעצם האנושיות | דעה

סרטו הראשון של מושנזון "רובה חוליות", המבוסס באופן חלקי על חוויית ילדותו, נחשב לאחד הסרטים העלילתיים הראשונים שעסקו בהרחבה בנושא השואה. בנוסף ליצירה, הבמאי היה מרצה לקולנוע באוניברסיטת תל אביב במשך שנים ארוכות

גם אחרי רבע מאה של קריירה בינלאומית מצליחה, קרן אן – היוצרת הישראלית-צרפתייה ששיריה כיכבו בסדרות כמו "עמוק באדמה" ו"האנטומיה של גריי" – זקוקה לביקור קצר בארץ כדי להטעין את המצברים. בריאיון מיוחד לעינב שיף לרגל הופעתה בפסטיבל ג'אז בים האדום, היא מדברת על המורכבות של להסביר את ישראל באירופה, היצירה שמצילה אותה שוב ושוב מהסערות שבחוץ והסיבה שהיא לא כותבת שירים בעברית

בלעדי למנויי ידיעות+: אישה שנכנסת לדיכאון אחרי לידה מגלה בין דפי המחברות של אמה המנוחה מסע אל עבר עצמה, משפחתה וסודות העבר. רומן משפחתי מרגש שמוגש בהמשכים, חלק נוסף מדי יום

יותר מ-80 שנה אחרי שראה אור, "הזר" של אלבר קאמי זוכה לעיבוד קולנועי חדש של פרנסואה אוזון. מול ספר שנחשב כמעט בלתי אפשרי לתרגום למסך, ומבלי לפתור את חידת מרסו, אוזון מפנה את המבט אל אלג'יריה הקולוניאלית ואל הדמויות שהספר הותיר בשוליים. התוצאה היא סרט יפהפה, חכם ורלוונטי