חרפת ההפסד בגמר מונדיאל 1950 נמחקה. ייקחו 64 שנים, אולי 164, כדי למחוק את ההשפלה הבלתי תיאמן לגרמניה אתמול בחצי הגמר

הקירבה אל המתחרים היא אחד ההיבטים המושכים של מירוצי אופניים, אך רצון הקהל לצלם עצמו על רקע הדבוקה מאיים על כולם

דייגו ארמנדו מראדונה הוא הגדול מכולם. כי הוא הראשון שבאמת ראינו, שבאמת הרגשנו, וכי הייתי כמעט בן 11 וסבתא שלי גססה מסרטן

אומת הכדורגל התקשתה להתמודד עם התבוסה שנחלה נבחרתה: אוהדים מאוכזבים יצאו לרחובות, וגם עתידה הפוליטי של הנשיאה מוטל בספק

מוטיבציה אדירה היא לא תחליף להכנה פסיכולוגית ראויה. חוסר המוכנות אל מול הלחץ האדיר של הקהל המקומי תרם לקריסה של ברזיל לא פחות מהחורים בהגנה

בהסתמך על הדומיננטיות שגילה ואן חאל לאורך הטורניר, הוא יכול להפסיד הלילה ועדיין להיחשב למנצח. סאבלה? הוא יכול לנצח ולא להיחשב כלל

הטקטיקה הפסיכולוגית של הברזילאים היתה שגויה והרסנית. ההתמוטטות היתה בלתי נמנעת מהרגע שהחליטו לאמץ את הרגשנות שרחשה סביבם

את לואי ואן חאל הוא מכיר מחוף גורדון, חצי הגמר מול ארגנטינה ייגמר בניצחון 1-3 והוא שמח שאין יותר מרוקאים בנבחרת. מאמן הכושר ההולנדי מיפו מדבר