ההסתערות הישראלית על יוון, שתפסה תאוצה אחרי השבעה באוקטובר, כבר לא בהכרח באה טוב בעין לחלק מהמקומיים. יוון עדיין ידידותית לישראלים, בטח ביחס למדינות אחרות, אבל חלק מאבדים סבלנות מולנו

בתוך בריכת המצביעים של מפלגת הדמוקרטים, עינב צנגאוקר היא קונצנזוס הרבה יותר רחב מאחרים ואחרות (טובים וטובות) שנכנסו לרשימה

הנטייה הישראלית להתמכר להסכמים מופקרים שוב התנפצה השבוע על קרקע המציאות. אחרי אוסלו שהביא להמוני מתים -

הכאוס בפריימריז של הליכוד משרת את נתניהו, שמהרגע הראשון חלם על ועדה מסדרת כדי לקבוע לבדו את הרשימה. אף אחד לא יתפלא אם זו המטרה בדרך ליעד הסופי: מפלגה של איש אחד

לכל מערכת ביטחונית, מיומנת ויצירתית ככל שתהיה, אין ערובה להצלחות נצחיות. כישלונות תמיד היו ותמיד יהיו. השב"כ לא סיכל את כל הפיגועים שיזמו אויבינו; על מחדלי צה״ל ב-7 באוקטובר כבר נכתבו ספרים. וגם במוסד מכהנים בני אנוש המועדים לטעות

הנשיא לשעבר הוגו צ'אבס ניתק את היחסים בעקבות "עופרת יצוקה", מה שהוביל לשנים של קיפאון. החלפת השלטון בקראקס יצרה הזדמנות שנוצלה עם הגעת משלחת הסיוע עקב רעידת האדמה. כעת הוחלט על הוצאת משלחת נוספת בנושא אנרגיה, ועל הפעלת שירותים קונסולריים בין המדינות

בתוך פחות מיממה עברנו מתלונה על אירוע נקודתי לשאלה אם ערבים צריכים לטפל ביהודים. במהירות שבה מתגבהות כאן הלהבות, עוד רגע, עוד כמה ברבורי אולפן מסוכנים, עוד שר אחד או שניים שירכבו על השד החדש, וכבר עלולה להתנסח הצעת חוק לבניית בתי חולים בהפרדה

התאונה החזיתית אירעה בכביש 383 מדרום למושב זכריה. מלבד שני ההרוגים, גברים כבני 40, אישה פונתה מהזירה במצב בינוני. אחד מהקורבנות שכב בשולי הכביש והשני נלכד ברכבו, אך שניהם היו ללא סימני חיים ומותם נקבע בזירה