מקבלי ההחלטות משבשים משהו יסודי בדרך שבה הם מתווכים לישראלים את המציאות בנושא הפלסטיני. במקום להבין באופן מפוכח שמדובר בתוצאות של השינוי במדיניות ובצביון שלנו, מקבל האזרח הסבר ולפיו העולם צבוע ולא מכיר כמונו את הערבים

ראש הממשלה מסרב להקים ועדת חקירה כלשהי לטבח ה-7 באוקטובר. אולי זה מיותר בעיניו כי הוא הרי כבר מצא את האשם - ראש השב"כ לשעבר, רונן בר

שלוש שנים למלחמה ההיא. דברים לא קרו פה כי רצינו או כי ביקשנו. אויב צמא דם שינה את מסלול חיינו ואת מי שהיינו. העולם מזמן שם לב שהשתננו. ומה איתנו? 

"זו הדרך לבחון הקמת ממשלת מיעוט": בעוד ברוב הסקרים אין הכרעה לאף צד, בגוש השינוי עובדים על מהלך אסטרטגי מקדים: החלפת יו"ר הכנסת. האמצעי: שיתוף פעולה עם רע"מ והרשימה המשותפת. בלשכת נתניהו בוחנים צעדי מנע. זה התקדים - והאתגר בדרך

הקמפיין של האופוזיציה, שנשען על ההתרעות שכביכול ניתנו לנתניהו לפני הטבח, חושף שהיא ויתרה על האפשרות שהרעיונות שבהם היא מאמינה ישכנעו את הבוחרים

פחות מחודש לבחירות והמצב קשה. רוב התרחישים האפשריים ל-27 באוקטובר מותירים את ישראל בסכנה, ויש רק דרך אחת למנוע את זה: 61 מנדטים של גוש תיקון ציוני אמיתי. כך מפלגות הגוש יוכלו לעשות זאת

פחות מחודש לבחירות ועתה מתברר כי רק מחצית מהקלפיות יהיו מונגשות, בעוד עשרות אלפי קשישים ומאות אלפי ישראלים נוספים מתמודדים עם מוגבלות בניידות • מספר הקלפיות בבתי האבות ירד בהשוואה לבחירות הקודמות • ואילו בוועדת הבחירות מתגאים כי שיעור הנקודות הנגישות עלה וטוענים: היו אתגרים מהותיים, כגון מבנים שבהם תכננו להציב קלפיות, ואשר נפגעו במלחמה • נקודת האור: אלפי מתנדבים שיסיעו את הנזקקים לקלפי