תמר וצחי צייטלין חיו בקהילה הנוקשה של נטורי קרתא עם ששת ילדיהם, אבל לאט-לאט הספק כרסם בהם והם התחילו לבדוק אם יש גם דרך אחרת לחיות. זה לא קרה ביום אחד, אבל בשנים האחרונות השלימה המשפחה תהליך מלא של יציאה בשאלה: "ההתאקלמות לא הייתה קלה, זה היה ממש כמו הגירה"

אמש (שלישי) שודר ב"עובדה" סרטו של רוני קובן שעסק ברצח מיכל סלה ז"ל על ידי בעלה אלירן מלול בחודש אוקטובר האחרון. ביממה שלאחר שידור הסרט, נשים רבות משתפות ברשתות החברתיות סיפורים אישיים וכואבים ממערכות יחסים הרסניות ומתעללות שחוו בדומה לסלה. "סיימתי לצפות וגם לי היה בן זוג קנאי", שיתפה אחת הגולשות באומץ, "בכל התקף שלו היה לו מבט של רצח"

כל מי שצפתה אמש ב"עובדה" והייתה בעצמה במערכת יחסים בעייתית הצטמררה לזהות אחד אחר השני את רשימת הסימנים המקדימים לאלימות קשה, כאלה שלרוב ניתן להצביע עליהם רק במבט לאחור. החשיבות הגדולה בסרטו של רוני קובן על רצח מיכל סלה ז"ל היא שהוא ממחיש עד כמה קל לפספס מערכת יחסים מסוכנת. עבור 200 אלף נשים ישראליות שסובלות מאלימות יומיומית הוא מסמך חובה

א' בת 22. ע' עוד לא בת 17. מ' דחתה את החתונה. שלושתן נכנסו להריון לא רצוי בימי הקורונה, וכמוהן עוד נשים רבות שנותרו "לפתור את הבעיה בעצמן", לאחר שמשרד הבריאות הורה להפסיק במארס־אפריל פעילות "לא דחופה" בבית החולים. במקום זה, הוא גלגל את האחריות אל בתי החולים לעשות כל מקום דין לעצמו – ואת הנשים והנערות במצוקה וחשופות בצריח. תחקיר שומרים