מיטל נולדה נכה, וכל חייה היא על כיסא גלגלים. כשהייתה בת 21 אחיה הצעיר נפטר, ושנתיים אחרי זה אמה הלכה לעולמה. מתוך הקושי היא החליטה לא לוותר. היא התנדבה בבית חולים, חזרה לעשות ספורט ואפילו התחילה ללמוד ריקוד. היום היא מלמדת אחרים על נכות ועל כך שאפשר לעשות הכל אם רק רוצים: "המגבלות הן רק בראש"

נשים לבושות אדום עם פנים של זאב חשוף שיניים, אמירות על "קמפיין הזוי של סיפורה של שפחה" – כל אלו הן רק חלק ממה שסופגות הנשים שמשתתפות במחאה. אז למה הן כל כך מפחידות? אולי כי אין פה ימין ושמאל, וכי חילוניות, דתיות וחרדיות רואות שיש להן הרבה מן המשותף, ואולי כי הרבה כבר מבינים: הנשים לא מתכוונות לוותר. דעה