הקורונה היא דבר איום. אני לא מאמינה שכבר יותר מחצי שנה אנחנו חיים בסרט מדע בדיוני הזה שבו מסוכן לנשום ליד אנשים, שלא לדבר על לחבק אותם, לגעת בהם, או במקרה שלי, גם חייבים לחטא כסאות לפני שיושבים עליהם, מקלדות לפני שנוגעים בהן, ועוד אין ספור מגבלות הגיינה חמורות שהתיישבו לי יופי יופי על ה-OCD. שלא לדבר על התקפי החרדה שכבר חשבתי שנפטרתי מהם, וחזרו, ובגדול. גילוי נאות - הג'רמופוביה לא חדשה בחיי. גם בשפעות רגילות אני מתה מפחד להידבק, אלכוג'ל יש לי בתיק מאז ומתמיד, וכבר שנים רבות כשאני שומעת שיש וירוס אני אוטומטית מפסיקה לאכול במסעדות ולגעת בידיות של דלתות וכפתורי מעליות. ההבדל הוא שפעם אנשים היו צוחקים עלי שאני משוגעת, ועכשיו אלה הוראות משרד הבריאות ואנשים מבקשים ממני המלצות לחומרי חיטוי. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לאדם חרדתי זה לקבל אישור רשמי שהוא צודק. אני מרגישה כמו בבדיחה הזאת על הפראנואיד שכתוב לו על המצבה "אמרתי לכם". את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית? למרבה האירוניה, דווקא בענייני רומנטיקה וסקס אני לא הבן אדם הכי זהיר בעולם, כפי שיעידו שלושה הריונות בטעות ועוד כמה אזעקות שווא. משום מה זה מעולם לא נראה לי מסוכן, אולי בגלל שהאלטרנטיבה - שהיא להיות לבד- הפחידה אותי יותר. ואני מדברת על לילה לבד, לא על למות לבד, שיהיה ברור. אולי כתחליף משפחה, רוב חיי הייתי מכורה לרומנטיקה ולדרמות שהיא מביאה איתה. מגיל 14 עד גיל 36 לא הייתי דקה ללא זוגיות. זה הגיע לרמה כזאת שכשהייתי מרגישה שמשהו עומד להיגמר הייתי מתחילה מיד משהו חדש, כדי שלא חלילה יווצר לי חלל ריק.

בכל עונת חגים אחרת, מספר הנוסעים שעברו אתמול בנתב"ג נרשם בשעה אחת בלבד – אך הפעם היה זה היום העמוס ביותר בשדה התעופה מאז פרצה מגפת הקורונה • אלפי ישראלים ניצלו את הטיסות למדינות הירוקות, במרכזן יוון ובולגריה, ובשבוע הבא יחלו טיסות גם לסרביה ללא חובת בידוד • בחודש הבא: אל על חוזרת להוציא טיסות

בשנים האחרונות הרבה יותר מדי אנשים לקחו פניה לא נכונה והתחילו לפחד מהחיסונים במקום מהמחלות. ואז באה הקורונה ונתנה להם לטעום את טעמה של מגיפה ימי ביניימית בסטייל עולם שלישי, והופ - הם נעלמו (כמעט)