יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שוקל להציע לגנץ הצעה מרחיקת לכת שהוא יתקשה לסרב לה. עם זאת בליכוד יודעים שהיא לא תצא לפועל לפחות עד אחרי אישור התקציב בכנסת

דג ענק מזן אספינה ברקודה נתפס על ידי דייג במפרץ אילת ונגרר במשך דקות ארוכות לאחר שהדייג לא שחרר אותו. פקח רשות הטבע והגנים החזיר את הדג הנדיר למים, והדייג נקנס

החוק האוסטרי החדש הרחיב את מעגל היהודים והישראלים הזכאים לקבל אזרחות אוסטרית המאפשרת ליהנות מתנאים סוציאליים מתקדמים, איכות חיים גבוהה ושלל אפשרויות עבודה ולימודים בכל אירופה

תרגיל העוקץ שכל אחת מכן צריכה להיזהר ממנו

מה לא למדנו מכל אירועי החירום שישראל חוותה עד היום ולא יישמנו בעת הקמת מגדלי המגורים שמוקמים ועוד יציפו בעתיד את המדינה? ירון חנן חושף את הסיכונים הטמונים באירוע חירום במגדלי חירום. וגם - למה את המדינה זה לא ממש מעניין. מיוחד bigstockphoto באיחור רב למדנו במבצע "שומר החומות" כי הנחיות פיקוד העורף ותקן בניית ממ"דים במבני מגורים, לא עומד לגמרי במבחן האמת, לפחות בכל הקשור לחלונות המיגון של הממ"ד הקלאסי שקיים בארץ. לדאבוננו את הלקח המפתיע הזה למדנו לראשונה לאחר האסון שעברה משפחתו של עידו אביגל ז"ל בן ה-5 שנהרג בעיר שדרות מוכת הרקטות, למרות ששהה עם אימו בממ"ד הדירתי בהתאם להנחיות פיקוד העורף בעת אזעקת "צבע אדום". היעדר ניהול סיכונים בתחום התכנון והרגולציה העובדה שהממ"ד ספג פגיעה משנית ולא ישירה לא עזרה לעידו הקטן. בדיעבד וכמובן לאחר המקרה הטרגי הזה פיקוד העורף הבין את טעותו ועתה משנים בדיעבד את ההנחיות להקמת ממ"דים. גם במצב חירום אחר - שיטפון קיצוני בגוש דן, שעוד עלול לצערנו להתרחש ברחבי הארץ עקב שינויי האקלים הקיצוניים, למדנו כמובן בדיעבד. זה קרה באירוע טרגי בשכונת התקווה בינואר 2020.   למדנו כיצד היעדר ניהול סיכונים בתחום התכנון והרגולציה גורם לחניונים מתחת למבני מגורים להפוך בעת שיטפון למלכודת מוות לדיירים. את הלקח החשוב הזה, שפתאום מובן מאליו לכולם, היינו צריכים ללמוד על חשבונם של סתיו ודין ז"ל, בני הזוג שנלכדו ונספו בת"א בתוך מעלית שירדה למרתף ונתקעה בתוך חניון מוצף במים. רצוי תמיד ללמוד מניסיונם של אחרים: ב-2017 התרחש אסון השריפה של מגדל גרנפל בלונדון בו נספו מעל 70 איש ונפצעו קרוב ל-300. באותה שנה התרחש עוד אסון כבד במגדל מגורים ידוע בטהראן כאשר המגדל התמוטט במהלך שריפה גדולה. עשרות בני אדם נספו באסון הזה, ביניהם כ-20 כבאים שניסו לחלץ לכודים מתוך הבניין הבוער. באותה שנה פרסמה רשות הכבאות וההצלה בישראל טיוטה עם תקנות חדשות עבור בתים רבי קומות. זאת, בין השאר, בעקבות דו״ח מבקר המדינה שפורסם לאחר אסון השרפה בכרמל. תקנות אלו פורסמו ב-2018 ונגעו לתחזוקת מערכות הגנה מפני אש במגדלי מגורים ותרגול פינוי בניינים. הן נגעו גם למגדלי מגורים ישנים. בפועל בתקנות שניסחה רשות הכבאות וההצלה היא דאגה לפטור עצמה מאחריות לפעול מראש לקיומן והטילה את כל המשקל על בעלי הדירות. זו דוגמא קלאסית לתסמונת הכסת"ח של הרגולטורים במדינה, אשר לא מתמקדים בחובתם לפעול למנוע התרחשות אסונות ולוודא מראש את קיום התקנות. תחת זאת הם פשוט דואגים שמישהו אחר ימצא אשם בדיעבד לאחר אירוע כה חמור. באופן הזה, במקרה של אסון הכולל שריפה קטלנית בבניין מגורים, האשמה תוטל לכאורה רק על אלה שיוותרו בחיים בעוד הרגולטור וגם הרשות המקומית יהיו פטורים כמובן מכל אחריות לבחון כל כמה שנים מהי רמת התחזוקה של מערכות ההגנה בבניין הספציפי. האם כך נגזר עלינו ללמוד תמיד בדיעבד את הכשלים הרבים שעוד צפויים ובעיקר לאור מצבי חירום מסוגים שונים שקרו ועוד עלולים להתרחש במגדלי מגורים? בדיעבד, ברוב המקרים, מגלים כמה יכולנו למנוע את האסון מראש אילו היינו מבצעים ניהול סיכונים קצת יותר רציני ואחראי. האסון שאירע בחודש יוני האחרון במיאמי כאשר בניין מגורים בן 40 שנה קרס לפתע על דייריו והרג קרוב למאה מהם, היה הטריגר לכינוס דחוף של מספר מומחים מובילים בנושא סיכונים ואירועי חירום במגדלי מגורים. הסיכונים במגדלי מגורים ביום העיון שנערך במוסד נאמן בטכניון ב-16 באוגוסט השנה, הציגו כמה מהמומחים האלה וכותב המאמר הנ"ל בתוכם, את רשימת הסיכונים הקיימים במגדלי מגורים, את הסיבות לקיום הסיכונים הללו וחוסר הטיפול הראוי ברובם. כמו כן הודגש הייחוד של ישראל לרעה. לפחות בכל הקשור לתכנון כולל ורגולציה בתחום ניהול והפחתת הסיכונים במגדלי מגורים בארץ, כמו גם, הודגש הצורך הדחוף לבחון חלופות נוספות שפועלות בהצלחה בחו"ל לריכוז מבני מגורים וציפוף ערים.  התברר כי חסר בארץ מחקר יזום ודיון מקצועי הכרחי שבו יבחנו הסוגיות הנ"ל במלוא היקפן. ידוע כי בארץ הוקמו מאות מגדלי מגורים (מעל 12 קומות) חלקם בני עשרות שנים וברובם רמת האחזקה לא מספקת בלשון המעטה. בנוסף, בהווה ובעתיד נמצאים כבר ב"צנרת" של גופי התכנון ובשלבי הקמה עשרות אלפי מגדלי מגורים נוספים. המדינה בעידוד ארגונים ועמותות שונות, קבלנים, ואנשי נד"לן מקדמת במרץ רב את הגישה הכמעט בלעדית של בנייה גבוהה למגורים בערי המדינה. זאת, תוך התעלמות, הנובעת לעיתים מבורות ומידע חסר או אינטרסים עסקיים צרים ואי הבנת המשמעויות לטווח הארוך של בנייה כל כך מסוכנת של מגדלי מגורים. פרופ' רחל אלתרמן, אחת החוקרות הוותיקות בשני העשורים האחרונים ומהמומחים המובילים בארץ בתחום כשלי תכנון ותחזוקת מגדלי מגורים בישראל, הציגה ביום העיון עובדה לפיה לא נמצא כיום באף מדינה בעולם הקמת מגדלי מגורים בהם מתוכננות לגור משפחות עם יותר מילד אחד למשפחה, כולל בסין ובמדינות המערב. בישראל ממוצע מספר הילדים למשפחה הוא מהגבוהים בעולם - 3.1 ילדים למשפחה. איש לא נתן לכך את הדעת באיכלוס מגדלי מגורים בישראל ויש לכך השלכות מדאיגות. במפגש בטכניון סופר כי באופן ייחודי למגמה העולמית - העיר טורונטו שבקנדה אסרה בתקנות לאכלס את הדירות מהקומה הרביעית ומעלה במגדלים עם ילדים מתחת לגיל 14. סוגיה שנבדקת כיום היא הגבלת איכלוס הדירות העליונות גם בדיירים נכים או קשישים המוגבלים בתנועה. קושי בפינוי מוגבלי תנועה וילדים  כל זאת לא בכדי: התברר, באירועי אמת, כי פינוי בניין רב קומות המאוכלס בצפיפות, אורך זמן רב וזה מחמיר כאשר מדובר בילדים או מוגבלי תנועה. הפינוי מתארך מאד וזמן קריטי להצלת הדיירים הולך לאיבוד בשל כך. כמובן כשיש ילדים קטנים ומוגבלי תנועה המתגוררים בקומות עליונות במגדלים גבוהים הם בסכנה הכי גבוהה באופן כמעט וודאי.  ד"ר אפרים לאור, מומחה בעל שם למצבי אפר"ן (אסונות רבי נפגעים) ומצבי חירום, פרופ' עמוס נוטע - שעומד ביחד עם ד"ר לאור בראש מרכז האפר"ן במכון הטכנולוגי חולון וכן המומחה להנדסה ימית דב רוזן, הציגו תמונת מצב מאד מדאיגה על הצפוי לקרות במגדלי מגורים בעת אסונות טבע בישראל.  בכל התרחישים, צפויה פגיעה ממשית בדיירים שתועצם למימדים גדולים ככל שיש יותר מגדלי מגורים. ככל שמבנה המגורים גבוה יותר כך סיכויי ההצלה של דייריו פוחתים באופן משמעותי. גם לגורמי ההצלה מובן כי בתרחישי קיצון תתקיימנה בו זמנית כמה החמרות רלוונטיות וביניהן: הפסקות חשמל, פיצוץ מאגרי גז ביתיים, שיטפון פנימי עקב נזק למערכת המים של הבניין, פגיעה במערכות ההגנה בבניין, בהנחה שהן היו תקינות, חסימת כבישים ודרכי גישה לכוחות ההצלה ועוד. במחקרים של פרופ' אלתרמן ובסקרים שנעשו בארץ התברר כי עלויות התחזוקה היקרות, הכוללות הן את אחזקת המבנה ויסודותיו והן תיקון, שיקום והחלפה של מערכות ומתקנים חיוניים במגדלים, מביאות לרוב להזנחה מתמשכת במגדלים רבים. גם אם במקור המבנים תוכננו והוקמו לכאורה כהלכה.  הממשלה כאמור מעודדת באופן גורף בנייה לגובה לצורכי מגורים, כמעט בלי להתחשב בסיכונים המוצגים כאן, שלא לדבר על אינספור פרויקטים של בנייה רוויה שלא מלווה כלל בפיתוח מראש של כל התשתיות הנחוצות לאוכלוסייה שבאה לגור שם. אם לא די בכך, כפי שהצגתי ביום העיון, קיים פער מהותי בחקיקה וברגולציה הקיימת על מנת להתמודד עם שלל הבעיות. אין שום חובה חוקית המוטלת על הרגולטורים לוודא ולאכוף בדיקות של חוזק המגדלים ועמידותם וכן את תקינות המערכות החיוניות ובראשן מערכות החירום. החובה הזו גם לא נאכפת על חברות הניהול שנשכרות בכמה מבנים לביצוע התחזוקה השוטפת. הממשלה גם לא דאגה להקמת קרנות ייעודיות לסיוע או מתן הלוואות נוחות לועדי בתים ובעיקר בשכונות בהן המצב הסוציו-אקונומי לא מאפשר לדיירים לשאת בעלויות התחזוקה הגבוהות. כאמור אין בישראל שום מגבלה לאכלס מבני מגורים במשפחות עם הרבה ילדים, או למנוע ממוגבלי תנועה, להתגורר בקומות העליונות, מה שעלול בסבירות גבוהה להפוך עבורם למלכודת מוות באירועי חירום. מודל ברצלונה האם קיימת אלטרנטיבה אחרת לבנייה רוויה בערים ולא באמצעות בנייה לגובה רב? ובכן, יש מודלים כאלה בעולם.  פרופ' רחל אלתרמן הציגה לדוגמא את מודל ברצלונה. זו עיר שעברה החל מתחילת שנות ה-90 התחדשות עירונית די מוצלחת אשר גם שידרגה את התשתיות בעיקר מאז אולימפיאדת ברצלונה ב- 1992. במודל זה מתווספת כל כמות הדירות הרצויה לעיר על ידי התחדשות עירונית במתחמים גדולים שמתוכננים באופן הוליסטי. הבנייה החדשה כוללת מבנים בגובה עד 10 קומות - לא לגובה אלה לרוחב. לאורך הרחובות הראשיים בעיר ניתן לראות בברצלונה מבנים המשלבים מגורים, עסקים שכונתיים ומקומות לשירות הציבור. בהזדמנות זו גם הרחיבו את הרחובות ופותחו שדרות רחבות עם הרבה עצים, פינות ישיבה וצמחי נוי, שבילי הליכה, שבילי אופניים וכמובן תחנות תחבורה ציבורית המונית וזמינה ומעט חניונים לרכב פרטי. מודל זה הפך את ברצלונה לעיר אטרקטיבית עם איכות חיים גבוהה שגם מושכת כבר שנים רבות תיירות בהיקף גדול. העיר רק צמחה מבחינה כלכלית על אף ההשקעה הגבוהה של הממשלה והעירייה בהתחדשות הזו ביחד עם תוספת האוכלוסייה שאיכלסה את יחידות הדיור הנוספות. לא פחות חשוב מכך: במבנים הללו נפתרו מרבית הסיכונים שקיימים במגדלי מגורים ושם קל יחסית להציל חיים באירועי חירום. המודלים הללו אומצו בעוד ערים מתקדמות בעולם והם אינם סותרים את מגמת העיור ושימור השטחים הפתוחים מחוץ לערים, להפך. כך משיגים במודלים הללו הן את הצלת השטחים הפתוחים אך גם מקפידים על איכות חיים גבוהה בערים החכמות והמקיימות הללו, למרות הציפוף הגדול. תוכנית דומה הגשתי לעיריית חיפה עבור ציר רכס הכרמל, בסיוע מומחים עוד בשנת 2000 , כאשר הייתי יו"ר עמותת "פורום ציבורי כרמל". התוכנית עמדה כאלטרנטיבה שפויה ובריאה אל מול תוכניות מפלצתיות והזויות שעלו אז מצד יזמים שרצו לבנות על ציר רכס הכרמל מגדלים בני 30-40 קומות. לצערי, כיום בחסות תוכניות מתאר ממשלתיות חדשות חוזרות לשולחן המתכננים תוכניות בנייה מוגזמות ופרועות בכל רחבי הארץ. בשם המומחים משתתפי יום העיון אנו קוראים לממשלת ישראל החדשה להתעשת מהר ולחשב מסלול מחדש בכל הקשור לתכנון המרחב העירוני העתידי, תוך התחשבות בסיכונים העצומים שמזמנים לנו עשרות אלפי מגדלי המגורים שעדיין צפויים לקום בשנים הבאות בלי שום מחשבה תחילה. ירון חנן- מומחה לניהול סיכונים וניהול מצבי חירום, לשעבר- יו"ר עמותת "פורום ציבורי כרמל" וחבר הועדה המקומית של בחיפה

אוי לא, אוי לא, אוי כן. האם אנחנו רוצים את זה? כן, אבל ממש לא. אני לא יודעת. זוהי התחושה הציבורית שריחפה סביב המפגש החזיתי בין מנור לבן שהובטח לנו בפרק הזה. אף אחד לא חשב שזה רעיון טוב בשבילם, אבל אם הוא כבר יוצא לפועל, קשה שלא לצפות בו כשם שקשה להסיט את המבט מסרטון הוצאה להורג של דאעש. לפני זה, כמה רגעים פחות מעניינים, כי חבל לזרוק על רצפת חדר העריכה. בכלל, ישנה תחושה שהריאליטי בישראל סובל מתסמונת דור שלישי: שמרו הכל, גם שתיקות של מעיין ועמרי, שלא יחסר. בינתיים אנו נודדים אל תאונת הרכבת החלופית שהביאו במקום מנור ובן, הלא הם הדס "צריכה שקט" ושי "מיליון ראשון לפני גיל שלושים", איש מלא כוונות טובות אך תמהוני ברמת הליהוק ל"בואו לאכול איתי". הדס מאמצת גישה חיובית ולפעמים אפילו מאמינה לעצמה, כמו שכל אחת משכנעת את עצמה ביום הראשון לטירונות ש"זו רק חוויה" למשך יום שלם ואז בולעת גיר. בפשטות, שי לא ברמה שלה, חיצונית ואינטלקטואלית. החיוך שלו, שרבים תופסים כמקסים, נדמה לי ריק ושבע רצון כמו של סטודנט קולג' בערב ביר-פונג. כל התנהלותו אומרת גרסת הלייב אקשן של גופי. זה לא יפה, אבל צריך להיאמר, כי התיוג של הדס כביץ' לא הוגן כלפיה. זו לא אשמתה. זו גם לא אשמתו, אבל קל להאשים אותה, ולכן אחזור: זו לא אשמתה. בסיטואציה דומה הייתי מתנהלת בדיוק כמוה, אולי רק פחות מחויכת. מה שעובר עליה נראה ומרגיש כמו הסיוטים שלי שבהם אני צריכה להתחתן עם ילד בן 6 ואז מאבדת את הנעליים שלי ונוסעת במכונית בלי הגה לתוך לוע של תנין.