לאחרונה אנו רואים יותר זירות נפילה, פגיעות ישירות ופצועים ונזק רב מפצצות מצרר. על פי דיווח מטריד ביותר - זו הסיבה לכך

המגיש ינון מגל הזדעזע מדבריה של אילנה דיין: "זה אחד המונולוגים הכי מתועבים ששמעתי בתקשורת. ‏ודאי בזמן מלחמה"

שבוע לאחר הטרגדיה המטלטלת שזעזעה את המגזר ואת המדינה כולה, השרה אורית סטרוק קמה הבוקר מהשבעה על בתה שושנה ז"ל, והעבירה מסר ראשון

לאחר השיגורים מאיראן: כוחות בדרכם לסריקה באזור ראש העין, נכון לשעה זו לא ידוע על נפגעים.

שני הטילים הבליסטיים שהתפוצצו בדרום מוטטו חזיתות בניינים ופצעו מאות בני אדם: "היה בום גדול, דלת המקלט נפתחה, ישר הבנו שזה נפל פה". 10 מהנפגעים בערד עדיין במצב קשה, 3 בניינים מיועדים להריסה. ראש העיר מבטיח: "נקים כאן מגדלים של 15 קומות", חבר מועצת העיר: "היו כאן ניסים גדולים"

עודף המוטיבציה לשווק הצלחות במבצעים ובמלחמות היה תמיד אתגר עבור מסבירים ודוברים במערכות ביטחוניות ומדיניות. כעת בעידן המודרני שבו ים המידע, רשתות חברתיות ומהירות בהם נרטיבים מתחלפים - האתגר הוא גדול בהרבה. לכן תמיד עדיף ללכת על קרקע בטוחה שמורכבת משני תהליכים לכאורה פשוטים: אחידות המסר ואחידות הנתונים המועברים לציבור. במקרה הבוחן הישראלי בימים אלו מתפתח בלבול סטטיסטי. פעם אחת מדווחים בצה"ל על אחוז מסוים של השמדת עשרות סוללות טילי קרקע-קרקע, ופעם אחרת על ידי גורם צבאי המספרים משתנים. פעם אחת אומרים לעיתונאים שקל לייצר משגרים ופעם שנייה שמדובר בפריט צבאי מורכב. פעם הדגש בדוברות הוא הוא על מספר המטרות, ופעם על מספר החימושים (לא עושים אבחנה בין טיל לפצצה ומשקל ראש הנפץ הקרבי, מדויק או טיפש). והמספרים משתנים מגורם צבאי לגורם אחר. חשוב להדגיש כי הבעיה היא לא רק טכנית. היא מהותית. היא נוגעת במרכז העצבים הישראלי: באמון ובאמינות של דובר צה"ל בפרט ובמערכת הצבאית בכלל. אחרי 7 באוקטובר התפיסה של הציבור את צה"ל הפכה להיות הרבה יותר ביקורתיות וחלקים בתוך הממסד הביטחוני לא הפנימו כי הם עדיין במבחן ציבור ומה שהרחוב מצפה מהפוליטיקאים שמזגזגים בעובדות ובהחלטות זה לא מה שמצפים מסולם הערכים והמקצועיות של צה"ל.

צוללת גרעינית בריטית מתקדמת הוצבה בים הערבי עם יכולת לשגר טילי שיוט לעבר איראן, במקביל להרחבת אישור התקיפות האמריקאיות - מסר ברור לתגובה בריטית אפשרית באזור