כפי שכבר הכתבנו כאן ב-TGspot פלאפון היא הראשונה להציע בישראל את הטלפון המתקפל הראשון של אפל שהושק באופן רשמי בתחילת החודש הקודם יחד עם משפחת iPhone 18

חברת, המותג CMF, שכנראה עדיין לא הפכה לעצמאית לחלוטין, נכנסת לעוד תחום חדש של החיים הדיגיטליים, ובאופן לא מפתיע היא מביאה את השוק עיצוב ממש מיוחד

אחרי שבע חלופות לתוכנות Adobe, פרויקט ArtCraft חושף גרסאות חינמיות ל-Word, Excel ו-PowerPoint שנבנו בעזרת Claude, אבל הן עדיין רחוקות מהמקור Source

אפל, בניגוד לדרכה בדרך כלל, יוצאת לקרב ראש בראש במובילה של שוק הדפדפנים באשר הוא, גוגל, והיא מתייחסת בעיקר לפלטפורמה של מחשבי ה-macOS שלה

שני המודלים החדשים מציעים חלון הקשר של מיליון טוקנים, זיכרון מתמשך ויכולת להמשיך במשימות מורכבות גם אחרי שגיאות Source

אחרי שהוציאה מיליארדים כדי לסגור את הפער מול OpenAI ואנת'רופיק, ואחרי שהשיקה מוצר ראשון מוצלח בדמות הסוכן Muse, מטא סוף סוף משחררת את התותחים הכבדים, כשהיא חושפת את סדרת המודלים החדשה, שתנסה לנצח את המתחרות במגרש הביתי שלהן, עם זיכרון משופר, תמיכה בווידאו וטריקים חדשים לפתרון בעיות. האם צוקרברג מצא את הנוסחה המנצחת? המודלים המשמעותיים הראשונים […]

במועצה האזורית נווה מדבר, נחנכו השבוע שלוש מעבדות דמיון חדשניות בשלושה בתי ספר תיכוניים. המעבדות הותקנו בבתי הספר: מקיף אורט אבו קרינאת, מקיף אורט ביר הדאג' ומקיף אורט אבו תלול. במועצה מתגוררים כ-12 אלף תושבים והיא כוללת בתוכה ארבעה יישובים מהפזורה הבדואית. היא ממוקמת סמוך לבאר שבע, באזור כביש 25. הקמת מעבדות הדמיון החדשות התאפשרה בזכות תרומתם של מפעל הפיס, המועצה האזורית נווה מדבר, קרן אתנה (Athena Fund), תורמיה ושותפיה, רשת אורט ובתי הספר עצמם. בטקסי ההשקה השתתפו נציגי המועצה האזורית נווה מדבר בראשותו של ראש המועצה סלאמה אבו עדיסאן; נציגי קרן אתנה, בראשותו של נשיא ומייסד הקרן אורי בן ארי; נציגי מפעל הפיס, משרד החינוך ומוזמנים אחרים. מעבדות הדמיון מבוססות על טכנולוגיית הקרנה אינטראקטיבית מתקדמת על פני שלושה קירות ורצפה, כאשר מגע ישיר עם התוכן המוקרן מאפשר לתלמידות ולתלמידים להשפיע באופן פעיל על מהלך השיעור. במועצה האזורית נווה מדבר פועלים שישה בתי ספר של רשת אורט, וכן מרכז מצוינות, לקידום תוכניות בתחומי הטכנולוגיה, המדעים ובינה מלאכותית. מעבדות הדמיון הן חלק מהמיזמים של קרן אתנה, שהוקמה ב-2006 על ידי בן ארי ואנשי עסקים, כדי להעצים את מעמד המורה. עד כה התקינה הקרן 130 מעבדות דמיון ברחבי הארץ.

שם ותפקיד: "ענבל ברקוביץ', Head of UX ב-אושן סקיוריטי (Ocean Security)". תפקידים קודמים: "מאז ומעולם מצאתי את עצמי בתפקידים שמהותם היא להבין אנשים, דרך התבוננות, אימוץ נקודת המבט של האחר וזיהוי המוטיבציה שעומדת בבסיס ההתנהגות. הסקילסט הזה, בשילוב יכולות טכניות ופרספקטיבה ביזנסית, איפשרו לי להביא את עצמי במגוון תפקידים רחב. תחילת הדרך הייתה שירות משמעותי בתפקידים מודיעיניים. אלו הובילו אותי באופן טבעי לתפקידי אנליזה, בהם 6 שנים כאנליסטית הונאות. עם סיום התואר השני, החלה דרכי בתחום חוויית המשתמש, כמהנדסת גורמי אנוש באלביט. משם המשכתי כמאפיינת, חוקרת ומעצבת חוויית משתמש בתעשיית ההיי-טק בכלל והסייבר בפרט; החל באנטרפרייזים ענקיים כמו נייס (NICE) ועד סטארט-אפים כמו ארמיס (ARMIS). היום אני מנהלת את צוות ה-UX ב-אושן. הייתה לי הזכות להצטרף כחלק מצוות ההקמה ולבסס את הדיסציפלינה באופן משמעותי במוצר ובחברה. במקביל לימדתי חוויית משתמש במגוון מוסדות אקדמיים, ביניהם האוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת רייכמן. ככלל, הקשר לאקדמיה חשוב לי ואני משתדלת לשמור איתה על קשר, לקחת חלק בפאנלים והרצאות כמו גם להתעדכן במחקר. את העבודה הראשונה שלי אני חייבת לבורגול, לברדור מבוגר ומקסים, שגרר אותי בת העשר בטיולי צהריים 5 פעמים בשבוע". השכלה ושירות צבאי: "תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית והנדסת גורמי אנוש מהטכניון. תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן. בצבא אני משרתת מילואים פעילה בחיל האוויר ו-8200". מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה? "זה מרגיש לי כמו מקום מאוד טבעי עבורי. מאז ומעולם הייתי אדם טכנולוגי. ברטרוספקטיבה, לא מפתיע אותי שעל אף הפנייה לכיוון של פסיכולוגיה, סיימתי בנקודת המפגש שלה עם טכנולוגיה. בגיל 13 התחלתי ללמוד פסיכולוגיה וידעתי ששם הייעוד שלי. כשהגיע סוף התואר הראשון, הבנתי שמה שמעניין אותי הוא פסיכולוגיה יישומית, בעולם האמיתי. ידעתי שמפעילים עלינו אינסוף מניפולציות ושיש עקרונות פסיכולוגיים שמשתמשים בהם בכמעט כל דבר שאנחנו נוגעים בו, ורציתי לדעת את זה. רק לא ידעתי איפה, ואיך. ממש במקרה שמעתי שיש בטכניון תואר שני בפסיכולוגיה, וכשהלכתי לחקור מה בדיוק מלמדים שם – הדברים פשוט הקליקו. התואר השני בפסיכולוגיה קוגניטיבית והנדסת גורמי אנוש היה ממש זה. דיסציפלינה שיש לה רגל אחת אקדמית ורגל שנייה יישומית. את התזה שלי עשיתי בנושא אינטראקציית אדם-רובוט והיא בעיניי מייצגת את התפישה הרחבה שלי לגבי ממשקי משתמש: הם עוסקים באדם והאינטראקציה שלו עם הטכנולוגיה. לכן, זה לא משנה אם הוא בא במגע עם מסך, עם ממשק קולי או עם רובוט – סל הכלים שלי עוסק במשתמש. התפיסה הזו מאפשרת לי לתת מענה לכל סוג של טכנולוגיה – ולא משנה כמה חדשה היא. אנחנו רואים את זה ב-AI אפילו יותר, כי לאנשים הרבה יותר קל 'להאניש' את הטכנולוגיה ולהשליך עליה את התפישות שלהם לגבי בני אדם. גם קודם ראינו את הדפוסים האלה, אבל היה קל יותר לייצר ציפייה מובחנת ממכונה שענתה בצורה מוגבלת יותר, מובנית מאוד והרבה פחות שוטפת". האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשיית ההיי-טק? "אחרי הדברים של אסף רפפורט לרוני קובן אני חושבת שאפשר להפסיק לשאול את השאלה הזו. ויכול להיות שאפליה היא מילה חזקה מדי, ואפשר לדבר על ההבדל ביחס לנשים בתעשייה. כי רוב האנשים בתעשייה לא קמים בבוקר בכוונה להתייחס אחרת… לנשים. אבל כוונות לחוד, ומעשים לחוד. אמירות כמו "אצלנו אין הבדלים מגדריים" בדרך כלל מעידות על התבוננות חסרה. וזו למעשה הדרך שבה הפערים מונצחים. לא דרך כוונת זדון, אלא בדרך הנוחה של לא להבחין בהם. זה יכול לקרות גם בארגונים עם הכוונות הכי טובות, ולאו דווקא מעמדות מפורשות". האם נתקלת באפליה בענף, נגדך אישית, על רקע היותך אישה? "לא שידוע לי, ולא באופן שבדרך כלל חושבים עליו. ככל הידוע לי, אף פעם לא שילמו לי פחות או פסלו את המועמדות שלי על רקע מגדרי. אני רגילה לעבוד בסביבה גברית ודי נהנית ממנה. הייתי האישה הראשונה ב-אושן, ומעולם לא הרגשתי שמגדר הוא פקטור באופן שבו מעריכים אותי (או באופן שבו אני מעריכה אחרים). אני כן יכולה להגיד שפגשתי הטיות מגדריות לאורך השנים. נשים נוטות לאמץ התנהגות מתנצלת, לרכך את האופן שבו הן מתנסחות, ולהימנע מלהיתפש כ'אגרסיביות' על ידי הסביבה. לדבר הזה יכול להיות מחיר בקריירה של אישה, וכזה שפחות נוטים להתייחס אליו".