הדינאמיקה המתחוללת בשטחי הרשות הפלסטינית, ובמיוחד במרחב ג'נין, מביאה למצב בלתי נסבל. מאז כניסתו של אבו מאזן ללשכת הראיס הוא מנהל מערכה מתוחכמת – מחד הוא פועל בזירה הבינלאומית נגד ישראל, ומנגד הוא שורד בזכותה של מדינת ישראל ושל צה"ל. האינטרס שהיה בבסיס החשיבה של שני הצדדים לפני יותר מעשור היה ברור – ישראל זוכה […]

המתווה שהציג שמחה רוטמן, עם ריכוך הרכב הוועדה לבחירת שופטים ודחייה עמומה של שאר הרפורמה, מהווה הסכם כניעה ותמריץ למחאות עתידיות

אלה הימים העצובים ביותר לישראל מאז הקמתה. מה שלא עשו אויבים מבחוץ, תעשה חזית הסירוב לפשרה על הרפורמה. התעוררו עכשיו לפני שיהיה מאוחר

מהו הרגע שבו חברת מופת מאבדת את נשמתה? האם יש אירוע מכונן שבו חברה ערכית מבצעת פשרה מהותית ומוותרת על ערכי ליבה במסגרת תיעדוף בין הרצוי למצוי, או שמא עם כל עיגול פינה והעלמת עין, אט אט קמל ונושר עוד נתח מהנשמה, עד שלא נותר בה עוד רוח? על אף שחלק מהקוראים אולי לא יאהבו […]

לאורך השנים דחה ביהמ"ש את מרבית העתירות שנגעו לזכויות החברתיות והאזרחיות של הקהילה. אולם ניכור להפיכה המשטרית יהיה טעות אינפנטילית

כאשת קשר לקונגרס נהניתי משותפות ערכים בין המדינות, והרבה מזמני הוקדש להפגשת מחוקקים עם נציגים ישראלים. בימי ה"רפורמה", הצוות פטור מהמאמץ

צריך להודות: מתווה הנשיא אכזב גם אותי. הרצוג פעל כעורך דין שמייצר אוסף של פשרות נקודתיות ונוקדניות, ולא כמנהיג שאמור להבין לעומק את חרדות הצדדים ולתת להן מענה. לטענה העיקרית של הימין, שבג"ץ הפך ממגן זכויות האדם לגורם מעצב מדיניות, אין תשובה במתווה הנשיא. תשובה כזו הייתה צריכה להיות ביטול זכות העמידה לעותרים ציבוריים, שהפכה […]

ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון הוא אקט סמלי בעל משמעות: הצהרה רשמית של ישראל, באמצעות הכלי המדינתי החזק ביותר, חוק, בכך שההתנתקות הייתה שגיאה. גירוש היהודים מחבל עזה וצפון השומרון, הייתה גחמה של מנהיג שהחליט בערוב ימיו לנטוש את הדרך בה אחז עשרות שנים, ונעשה ללא כל הצדקה – לא מוסרית, לא ביטחונית ולא מדינית. […]