עולם הטק הישראלי חווה טלטלה משמעותית בעקבות השלמת איחוד הכוחות בין שתיים מחברות ה-IT הבכירות במשק – מטריקס ומג'יק. המיזוג, אשר נחשב כאירוע הגדול ביותר שנעשה אי פעם בתחום ה-IT בישראל, הגיע לחתימה סופית לאחר שבעלי המניות בשתי החברות נתנו את אישורם הרשמי, וזאת בתום חודשים של משא ומתן בין הצדדים. האיחוד בין החברות נועד לחזק באופן משמעותי את מעמדן הן בשוק המקומי והן בזירה הבינלאומית, וכן לאפשר להן להציע ללקוחותיהן מערך רחב ומגוון יותר של פתרונות טכנולוגיים מתקדמים. גיא ברנשטיין,מנכ"ל פורמולה ומג'יק, ויו"ר הדירקטוריון של מטריקס. צילום: יח"צ הליך המיזוג יהפוך את מג'יק לחברה פרטית לחלוטין בבעלותה של מטריקס, והיא תימחק מהמסחר בבורסה לניירות ערך. שתי החברות הממוזגות נמצאותכעת בשליטת חברת פורמולה מערכות. מבחינה תאגידית, גיא ברנשטיין ממלא תפקיד כפול כמנכ"ל פורמולה ומג'יק, ובנוסף משמש כיושב ראש הדירקטוריון של מטריקס. החברה המאוחדת צפויה להפוך לאחת החברות הציבוריות הגדולות בתחום הטכנולוגיה, כאשר שווי השוק הכולל שלה צפוי לחצות את רף 13 מיליארד השקלים. שווי זה נבנה על בסיס נתוני מטריקס, ששווי השוק שלה עומד על 9.1 מיליארד שקל, לאחר שרשמה עלייה חדה של 74% מתחילת השנה; יחד עם שווי השוק של מג'יק, הניצב על 4.1 מיליארד דולר, שגם הוא הציג זינוק מרשים של 96% בבורסה מתחילת השנה.

במהלך השנה האחרונה ליווינו עשרות ארגונים, ובכל פגישה עם מנכ"ל, מנמ"ר או סמנכ"ל חדשנות חזר אותו משפט בניסוחים שונים: "אין לי מושג איפה אנחנו באמת עומדים באימוץ AI". מצב אימוץ ה-AI בארגון – ומה לעשות מחר בבוקר ואז, בפגישה אחת עם מנהל באחת החברות הגדולות במשק, נאמר משפט שהפך את כל התובנות הללו לכיוון ברור: "אני לא צריך עוד דו"ח. אני צריך מראה". מראה – לא מצגת. מראה – לא תחזית. מראה שמראה את האמת. שם התחיל מצפן הבינה. הרעיון לא נולד ביום. הוא נולד מתוך עשרות שיחות עומק, פרויקטים מורכבים ומאות מפגשים עם מנהלות ומנהלים. כולם חיפשו אותו הדבר: נקודת ייחוס אמיתית. בלי רעש, בלי סיפורי הצלחה שאינם רלוונטיים, בלי נתונים מיושנים. כך נבנה מצפן שמחבר שלושה מקורות בינה: בינה אנושית – ניסיון ניהולי של עשרות שנים של מומחי שטראוס אסטרטגיה מהשטח. בינת מומחים – תובנות מפרויקטים משמעותיים בארגונים מהגדולים בישראל. בינה מלאכותית (GenAI) – מנגנונים שמזקקים אלפי תובנות למפת בשלות חיה, מתעדכנת ונגישה. התוצאה: מצפן חי, שמציג את הדופק האמיתי של אימוץ ה-AI בישראל. 150+ מנהלים בכירים. 44 שאלות. אלפי תובנות. תמונה אחת חדה ציפינו לכמה עשרות משתתפים. קיבלנו יותר מ-150 מנהלות ומנהלים מהמגזרים המובילים במשק: פיננסים, ממשלה, בריאות, טכנולוגיה, תעשייה, אנרגיה, קמעונאות ועוד. הם ענו על 44 שאלות עומק — ושיתפו הכל: הצלחות, כשלים, חסמים, דילמות, מהלכים אמיצים, וגם טעויות שהם מצטערים עליהן. המידע הזה, יחד עם שכבות הבינה שלעיל, יוצר מאגר תובנות שאין שני לו. לא בישראל, ולא בעולם העסקי בכלל. המצפן מהווה עבור המנהלים כלי לקבלת החלטות – לא עוד מסמ קריאה. במצפן כל מנהל יכול לראות: בנצ'מרק חי מול 150+ מנהלים דומים: איפה אתם ביחס לשוק? מגמות שמתרחשות עכשיו, לקראת 2026. ניתוחים לפי מגזר, גודל ארגון ותפקיד – מה רלוונטי עבורכם באמת. זיהוי נקודות עיוורון – המקומות שמנהלים נוטים לפספס. 2026 תהיה שנת ההפרדה בין מי שמדברים על AI – למי שמיישמים AI בזמן שהטכנולוגיה רצה, הפער בין ארגונים מתקדמים לארגונים מדשדשים הולך ומתרחב. מנהלים שלא מודדים את מצבם האמיתי ועובדים על בסיס תחושת בטן – ב-2026 – תחושת בטן תהיה מתכון בדוק לפערים קשים. מצפן הבינה נותן שלושה דברים שמנהלים צריכים יותר מתמיד: שקיפות, מציאות וכיוון פעולה ברור. הכלי מאפשר לנווט בתוך מורכבות, להתרכז במהות ולהחליט החלטות אמיצות על בסיס נתונים והבנה מערכתית – לא על בסיס רעש. אם אתם מובילים טרנספורמציית AI, אחראים על דאטה או תהליכי ליבה – אני מזמין אתכם להסתכל במראה ולראות את מצב הארגון כפי שהוא באמת, להבין איפה אתם ביחס לשוק ולהחליט בצורה חדה מה צריך לקרות מחר בבוקר. זוהי בדיוק מטרת המצפן. הכותב הוא יו"ר שטראוס אסטרטגיה.

בעשור האחרון חיה תעשיית ההיי-טק לפי מנטרה פשוטה: לאסוף הכל. לשמור הכל. אחר כך נבין מה לעשות עם זה. ולזמן מה זה באמת עבד. עם ארכיטקטורת Lakehouse וכלים כמו Snowflake, Databricks ו-S3, האחסון הפך כמעט לחינמי. אבל במקום לפתור את בעיית הדאטה – יצרנו אחת חדשה: השמנת יתר של דאטה. ארגונים שומרים היום יותר מפי שלושה דאטה לעומת 2019 – אבל קצב קבלת ההחלטות לא השתפר. אנחנו אוגרים מידע מהר יותר משאנחנו מסוגלים להשתמש בו. זו לא רק בעיית עלות. זו בעיית מטבוליזם. הבופה פתוח – אבל אנחנו גוועים המהפך הפסיכולוגי התרחש כשהאחסון בענן הפך זול יותר מפיצה. אף אחד כבר לא מרגיש צורך למחוק לוגים, לנקות סכימות או לחשוב פעמיים על מדיניות שמירה. הכל זורם ל-Lakehouse "ליתר ביטחון". אבל הדיאגרמות היפות מסתירות את האמת: האחסון עצמו הוא רק חלק קטן מהעלות. השאר מגיע מהעתקים, גיבויים, תוכנה, קומפיוט, ובעיקר – שעות האדם שמנסות להבין את הבלאגן. זוהי Dark Data: דאטה לא מנוהלת, לא מתועדת, לא בשימוש. היא סותמת מערכות, מאיטה צוותים ויוצר חובות תפעוליים עצומים. משחקי הרעב של ה-LLM Dark Data הייתה תופעה בעייתית גם בתקופת הדשבורדים. אבל בעידן ה-AI היא הופכת לחיסרון קטלני. רבים עדיין מניחים ש-"ותר דאטה = AI חכמה יותר", ולכן דוחפים לכל מאגר אפשרי כל PDF, אימייל, מסמך וטיקט. המחקר מראה את ההפך: ביצועי AI נמדדים באיכות – לא בכמות. סט של 100TB נקי ומסודר ינצח כל פעם 1PB מבולגן: זול יותר להרצה, מהיר יותר לאימון ומייצר הרבה פחות הזיות. כשמאכילים LLM בדאטה סותרת, מיושנת או כפולה – הוא לא מתעלם מהרעש, הוא מנסה ליישב אותו. כך נוצרת הזיה בביטחון גבוה. ה-Dark Data שלכם הופכת לווקטור הזיה, שמרעיל את המודלים שלכם בזבל ארגוני. קריסת הטורף-נטרף כדי להבין מה קורה, עדיף לחשוב בביולוגיה, לא במדעי המחשב. הנטרף: הדאטה שלכם. הטורפים: כלי האנליטיקה ומודלי ה-AI. באקו-סיסטם בריאה יש איזון. הטורפים אוכלים את הנטרף בקצב הנכון. אבל כשהאוכלוסייה של הנטרף מתפוצצת מעבר ליכולת העיבוד – המערכת קורסת. לא בגלל מחסור במזון, אלא בגלל כאוס. צוותי דאטה היום מבזבזים מעל 40% מהזמן רק על איתור הטבלה הנכונה לפני שיוכלו לנתח אותה. הם "גוועים" בסביבה שיש בה יותר מדי מזון. מודדים את הבריאות המטבולית מנקודת מבט של משקיע, לא מעניין אותי כמה גדול ה-Data Lake שלכם – אלא איך הגוף שלכם מעכל אותו. צריך להפסיק למדוד הצלחה לפי "כמה פטה-בייטים שמרנו", ולהתחיל למדוד קיימות דאטה: היחס בין דאטה פעילה, שימושית ואמינה – לבין רעש מת. אם בארגון יש 10,000 טבלאות ורק 1,200 בשימוש אמיתי – זה יחס פעילות של 12%. שאר 8,800 הטבלאות הן עשבייה שמחניקה את השטח. הן יוצרות: חוב תפעולי: מהנדסים מובילים מתחזקים פייפליינים לדאטה שאף אחד לא משתמש בו. חוב קוגניטיבי: אנליסטים טובעים בגרסאות, כפילויות והגדרות לא עקביות. סיכון רגולטורי: לרגולטור לא אכפת אם השתמשתם בדאטה – אם אתם שומרים אותה אתם אחראים עליה. Dark Data היא פוטנציאל לתביעה. הפתרון: ממנטליות של אגירה למנטליות מטבולית עידן ה"לשמור הכל" נגמר. העתיד הוא ניהול מטבולי אוטונומי: מערכות שמזהות ומארכבות דאטה שלא נגעו בה חודשים כלים שמתריעים על הגדרות לא עקביות ותובנות שהתיישנו פייפליינים שמנקים ומדללים דאטה באופן רציף תרבות ארגונית שמתוגמלת על בהירות ואיכות, לא על נפח זה הזמן להפסיק לחגוג מסת דאטה – ולהתחיל לחגוג שריר דאטה. אם הדאטה לא מזינ טורף אנליטי או מודל AI – היא צריכה לצאת מהמערכת. החברות שישלטו במטבוליזם של הדאטה שלהן ולא ברמת האגירה יהיו אלה שהאסטרטגיות ה-AI שלהן באמת יעבדו.   הכותב הוא שותף וראש תוכנית הדאטה בחץ ונצ’רס.

הסטארט-אפ האד (Hud) נחשף, עם השקת ה-Runtime Code Sensor,שמגשר בין AI למציאות שבה רץ הקוד' והחברה הודיעה על גיוס של 21 מיליון דולר בהובלת הקרנות Aleph ו-Square Peg. חברת Hud הוקמה על ידי היזמים הסדרתיים רועי אדלר (מנכ"ל), מאי וולטר (COT) ושי וינינגר (Non-Executive Co-Founder) במטרה לפתור את אחת הבעיות המורכבות בתחום ה-AI: היכולת של סוכני כתיבת קוד לבנות קוד לתוך מערכות מורכבות בסקייל גבוה בסביבות אנטרפרייז. למרות הצמיחה המשמעותית בתחום כתיבת הקוד על ידי AI, רוב השימוש ביכולות האלה מוגבל לפרויקטים נקודתיים ונישתיים, בין היתר מתוך החשש המוצדק שהתוצרים יפגעו בסביבת ה-Production של החברה. כדי לענות על הצורך הזה, האד משיקה את ה-Runtime Code Sensor, הפלטפורמה הראשונה בעולם שאינה דורשת הגדרות או עבודה ידנית ומספקת תובנות בזמן אמת וברזולוציית הפונקציה לגבי התנהגות כל גוף הקוד בסביבה האמיתית שבה הוא רץ. בשלב ראשון, הסנסור מגלה בעיות של שגיאות והאטות, עם כל הקונטקסט הנדרש כדי להבין ולתקן אותן באמצעות סוכני כתיבת קוד. האד מגשרת על פער שקיים היום בעולם בניית התכנה – ההסתמכות על טכנולוגיות Observability כמו לוגים, טרייסים ו-APMs, שמצריכים עבודה ידנית של הגדרה מראש מהיכן צריך לאסוף נתונים ודורשים לעתים קרובות שעות או ימים כדי להבין את המקור של תקלות. עוד לפני כניסת סוכני כתיבת הקוד, ארגוני תוכנה משקיעים בין 30% ל-60% מהזמן שלהם בתחזוקה ותיקון של מערכות קיימות ולא בבניית יכולות חדשות – בעיה שיש חשש שרק תועצם על יד סוכני AI. החברה בנתה סנסור שחי עם הקוד ומביא אינפורמציית עומק בזמן אמת, עם השפעה זניחה על הסביבה שבה הוא רץ. כשהקוד רץ באופן תקין, הסנסור של האד שולח מידע התנהגותי סטטיסטי זניח מבחינת הכמות שלו, אבל כאשר הוא מזהה שגיאה או האטה, הוא אוסף ושולח מידע פורנזי עמוק הנדרש כדי להבין ולפתור את הבעיה באמצעות סוכני AI. המערכת בנויה באינטגרציה עמוקה לתהליכי העבודה המודרניים בעולם ה-AI, על ידי הטמעה ב-IDEs כמו Cursor, VSCode, Jetbrains, ובאמצעות MCP לתהליכי פתרון תקלות בתוך המערכות של הלקוחות שלה. כדי לממש את הגישה החדשנית הזו החברה גייסה קבוצה שמגיעה מעולם הסייבר, מערכות הפעלה ומחקר חולשות, בהובלת היזמת המשותפת מאי ולטר. "ארגוניםמחקר ניצבים תחת לחץ גובר לאמץ כלי פיתוח מבוססי AI, אך מתקשים לגשר על הפער שבין הבטחות ה-AI לבין קוד שפועל בצורה אמינה בקנה מידה גדול, אמר " אמר אדלר, מנכ"ל וואחד המייסדים של האד. מחקר של Capgemini מצא כי למרות ש־60% מהארגונים מתנסים בפיילוטים של בינה מלאכותית יוצרת, כ-75% מהם מתקשים להעלות אותם לפרודקשן והגדירו זאת כ"אתגר משמעותי". "כל צוות תוכנה שבונה בסביבות מורכבות ובקנה מידה גדול נתקל באותו אתגר בסיסי: לבנות מוצר איכותי שעובד טוב בעולם האמיתי,"בעידן הפיתוח המואץ על ידי AI, חוסר

"שלוש השנים האחרונות סימנו תפנית חסרת תקדים בעולם הטכנולוגיה. 2023 הייתה 'המפץ הגדול' של הבינה המלאכותית, אז פרצה הבינה המלאכותית היוצרת – ה-GenAI – מהפיתוח למרכז הזירה העסקית. ב-2025 טכנולוגיה זו הפכה לחלק אינטגרלי מהפעילות הארגונית. אך כל זה היה רק המבוא: ב-2026 מהפכת ה-AI תשנה את כללי המשחק העסקיים, את שרשראות האספקה ואת מודלי הניהול – בקצב שכמעט בלתי אפשרי לעכל", כך אמר ג'ון רוז, ה-CTO הגלובלי ומנהל ראשי של ה-AI, בחברת דל (Dell Technologies). בראיון לעיתונות הטכנולוגית בארה"ב אמר רוז כי "בלב המהפכה ניצבת אחת הסוגיות הקריטיות והמוזנחות ביותר: ממשל, או מערכת תשתית, בקרה ושליטה. עד היום, ארגונים שילבו כלי AI, כמו צ'טבוטים, מודלים של GenAI ופתרונות אוטומציה. אולם, הם עשו זאת בלא תשתית ממשל מספקת. התוצאה: פער מסוכן בין היכולת הטכנולוגית לבין מנגנוני הבקרה שנועדו להבטיח שימוש יציב, נכון ושקוף". "בשנה הבאה", אמר רוז, "לא ניתן יהיה עוד להתחמק מהשאלה הזו. בלא מסגרת ממשל אחראית, הכוללת תקני הגנה, ניהול סיכונים, ביקורות ואחריות, ה-AI תאבד את אמון השוק ותאט את התקדמותה. בעתיד, מסגרות הממשל יתייצבו, אבל כעת זהו רגע שמחייב התעוררות. ארגונים צריכים לבנות ממשל נכון. הוא לא נועד להאט את החדשנות – אלא לבנות את המסגרת שמאפשרת לה להאיץ בצורה בטוחה ובת-קיימא". Global CTO and Chief AI Officer John Roese dives into micro trends around governance frameworks, agentic AI, sovereign AI and more: https://t.co/IalSOV6Z3g — Dell Technologies (@DellTech) December 10, 2025 הנתונים – הם לב המהפכה לצד זאת, לדברי רוז, "מתחדדת אמת נוספת: הנתונים הם לב המהפכה. מערכת AI, חזקה ככל שתהיה – לא תספק ערך אם תוזן בנתונים שאינם מאורגנים, נקיים ומאובטחים. ה-IT המסורתי לא מסוגל להתמודד עם היקפי המידע, מהירות העיבוד ושכבות הידע שנדרשות בהיבט התפעול. ב-2026 ניהול נתוני AI יהפוך לתשתית יסודית: ארגונים יידרשו לשדרג מערכי אחסון, לחבר בין מקורות מידע שבורים, להגן על רכיבים ייחודיים של מודלים ולייצר שכבות ידע רציפות. כל אלה יאפשרו למערכות לקבל החלטות בזמן אמת ולא רק ללמוד מהעבר". "השינוי הכי משמעותי", ציין רוז, "איננו טכנולוגי – אלא תפעולי: סוכני AI. הדור הבא של בינה מלאכותית, Agentic AI, לא מסתפק במתן תשובות. הוא מנהל תהליכים מורכבים וממושכים, מתעדף משימות, מדריך עובדים ומאזן עומסים. במפעלים, במרכזים לוגיסטיים, במוקדי שירות ובמערכות בריאות, הסוכנים הופכים למערכת עצבים ארגונית שמחברת בין אנשים, נתונים ותהליכים. כך מתקבל שיפור פרודוקטיביות שלא היה כמותו זה עשורים". "ככל שהמערכות האלו נכנסות ללב הארגון", אמר, "הצורך ביציבות ובעמידות הולך וגדל. המודלים המאומנים, הנתונים המעובדים והרכיבים שה-AI יוצר – הופכים לנכסים חיוניים שדורשים הגנה".  "המשמעות", הסביר רוז, "היא שלא די בהגנה על דאטה, אלא יש להבטיח שרידות של ה-AI עצמה. תשתיות ייעודיות שמאחדות מחשוב, אחסון, סייבר והגנה – יהפכו לכלי עבודה מרכזיים, שיבטיחו שה-AI ממשיכה לפעול גם בעת תקלה, מתקפה או עומס. בעולם בו AI מנהל את הליבה העסקית, חוסן הוא לא יתרון – אלא הכרח ותנאי קיום". משנה הכל. בינה מלאכותית. צילום: ShutterStock "העתיד מגיע במהירות האור" "במקביל", הוסיף רוז, "מתחוללת עוד מהפכה, והיא אסטרטגית למדינות ולא רק לארגונים: עליית ה-AI הריבונית (Sovereign AI). מדינות מבינות שהשליטה בתשתיות ה-AI ובנתונים של אזרחיהן היא רכיב מכריע בעצמאות דיגיטלית, בביטחון הלאומי וביכולת להמשך חדשנות. נוצר אקו-סיסטם חדש, של תשתיות מחשוב מקומיות, מרכזי נתונים ורגולציה מכוונת. באקו-סיסטם זה התעשייה, הממשלה וחדשנות טכנולוגית, פועלים יחד כדי לייצר יתרון תחרותי ארוך טווח". "בסופו של דבר", סיכם רוז, "השנה הבאה תהיה מכרעת. ארגונים שייבנו תשתיות יציבות, יטמיעו ממשל אחראי, ינהלו נתונים באופן מודרני, יפתחו חוסן למערכות ה-AI שלהם ויאמצו תפישות ריבוניות – הם שינצחו במהפכה. מי שיישאר מאחור יגלה שהפערים אינם ניתנים לסגירה, ושקצב ההתפתחות של ה-AI אינו מאפשר דחיינות. העתיד מגיע במהירות האור, והחלטות שיתקבלו השנה יקבעו מי יוביל את כלכלת העשור הבא. השאלה איננה האם ה-AI תשנה את העולם העסקי – אלא מי יהיו אלה שיובילו את השינוי".

עוד לפני שמתייחסים לאיכות המוזיקה שיוצאת ממנו, הדור השלישי לרמקול הנייד Kilburn של מארשל הוא קודם כל תאווה לעיניים. כמו רוב המוצרים של החברה הוא מגיע עם העיצוב הכל כך מזוהה וכל כך מוכר של המגברים של החברה, מהיום שהוקמה אי אז בשנות השישים באנגליה, הרבה לפני שמישהו חשב לפתח מוצרים צרכניים. אני אמנם קיבלתי לבדיקה את הרמקול בצבע לבן, אבל עדיין, העיצוב, עם מעטפת דמויות עור ועם שורת הכפתורים והפקדים, הוא בדיוק מה שאפשר לצפות ממוצרי האודיו של מארשל. מעבר לכפתור הפעלה וכיבוי בסגנון של פעם, שהוא הכי פיזי שאפשר, שמהווה צליל מתאים המאשר את הפעולה, יש שלושה כפתורי חוגה בעיצוב אייקוני, שמאפשרים לשלוט מהרמקול עצמו בעוצמה הקולית, בבאס ובטרבל. יש גם כפתור צדדי שמאפשר לעצור את המוזיקה, ואז להפעיל אותה מחדש, או לדלג שיר קדימה ואחורה, ויש עוד שני כפתורי לחיצה קטנים: כפתור Bluetooth כדי לבצע צימוד וכפתור M, שמאפשר מעבר מהיר בין שני פרופילים מוזיקליים מוגדרים. ואז מגיעים למוזיקה ולעוצמה נהדרת של 91 דציבלים לכל היותר, עם תמיכה בצליל היקפי שלא מאבדים פרט שלו בכל 360 המעלות מסביב לרמקול. בתוכו יש דרייברים דינמיים: וופר בגודל 4 אינץ', שמספק עוצמת הגברה של 30 ואט, ועוד שני רמקולים בטווח מלא, שמספקים עוצמת הגברה של 10 ואט לאורך כל סקאלת הצלילים. בימת הקול פשוט נהדרת, עם יכולת להבחין היטב בכל פרט בצלילים, משירה ועד גיטרות ותופים. מארשל היא חברה שנולדה לתוך סצינת הרוק, במיוחד בהיבט של גיטריסטים, אבל Kilburn III התמודד נהדר עם כל מה שזרקתי אליו בדרך כלל עם צליל שמילא את החדר בקלות רבה – מחדר העבודה כשהנחתי אותו על הרצפה מעבר לסף הדלת, וגם בסלון שבו הצבתי אותו פשוט במרכז. קצת קשה להעביר את זה במילים, אבל עבור חובב מוזיקת רוק ובלוז כמוני, ההנאה הייתה מושלמת, גם כשחרגתי קצת לצורך הבדיקה לעולמות הפיוז'ן והנגיעות בג'אז, עם סטילי דן לדוגמה. מה שהפתיע אותי מעט לרעה הוא שלמרות המיקוד בבאס, כששידרתי לרמקול מוזיקה עמוסה בבאס חזק במיוחד – מ-Primus דרך להקת הדת' המלודי Arch Enemy, ואפילו הימים הראשונים של גארי ניומן עם צבא הרכבת התחתית שלו – הוא לא הצליח להתמודד מספיק טוב עם הבאסים, גם אם בחרתי באקולייזר להשתמש בצליל ברירת המחדל של מארשל עצמה, ואפילו חיזוק לטרבל על חשבון הבאס – עדיין הרמקול התקשה להתמודד עם באסים ממש חזקים, במיוחד בעוצמה גבוהה. אולי זה בגלל שטווח ההיענות שלו מתחיל ב-45 הרץ ולא מגיע עד הסוף למטה מ-20 הרץ. בכל מקרה, עם Rush הוא דווקא התמודד היטב גם במצב חיזוק הבאס. האפליקציה, Marshall Bluetooth, זקוקה לדעתי למעט עיצוב מחדש. היא אמנם מנסה לדבוק בעיצוב הכללי של המוצר, עם הגוונים המתאימים, אבל היא לא מספיק נאה לעין ולא מספיק ידידותית – למרות שכל מה שצריך נמצא שם בסופו של דבר: אקולייזר עם הגדרות מוכנות מראש, שכמובן ניתן גם להגדרה אישי, אבל רק על פני חמישה ערוצים; אפשרות לבחור את שני הפרופילים שניתן יהיה לבצע ביניהם את המעבר המהיר באמצעות כפתור ה-M שעל הרמקול; קביעת זמן כיבוי אוטומטי; וגם הגדרה שמספרת היכן מציבים את הרמקול כדי לעזור לשפר את פיזור הצליל שלו. לרמקול מחוברת רצועת עור מעוצבת היטב, בדיוק בצבעים ובסגנון הנכון – כשהיא משדרת יוקרתיות בפני עצמה, שאפשר גם לתלות על הכתף – אם תרצו בסגנון של הטייפים גדולים מפעם, אלו שזכו לכינוי "בום בוקס". עם זאת, Kilburn III שוקל 2.8 ק"ג וזה די כבד. הצימוד הוא באמצעות חיבור Bluetooth 5.3, ויש גם תמיכה ב-Auracast. אפשר גם לחבר אותו למחשב – ואז העוצמה אפילו עוד יותר גבוהה, אבל הוא לא מתאים למשחקים ואפילו לא לשידורי ספורט. מוזיקה, מוזיקה ועוד מוזיקה ושיהיה כמה שיותר רוק, בשביל זה הוא נולד ואת זה הוא עושה באופן שכולו כיף, עם כל הבעיות הקטנות. אם רוצים אפשר לחבר מכשירים לחיבור ה-3.5 מ"מ שלו שנמצא מאחור. חיבור ה-USB-C, שנמצא גם הוא מאחור, מאפשר כמובן לטעון את הרמקול, שמחזיק מעמד כ-50 שעות עבודה. 20 דקות טעינה מספיקות ל-8 שעות האזנה, ומכיוון שבפנים יש סוללה גדולה, אפשר להשתמש בה גם כדי להטעין טלפונים, אוזניות וכל דבר אחר שזקוק לסוללה ניידת עם מחבר USB-C. המחיר הרשמי של Kilburn III בארץ עומד על 1,799 שקלים, כך שברור שהוא שייך לתחום המוצרים הדיגיטליים היוקרתיים, ואולי אפילו אפשר להוסיף כצפוי. זה מוצר מיוחד ושונה, שגם מציע עמידות לתקן הסביבתי IP54 כך שהוא לא צריך לפחד מקצת מים. מי שיכול להרשות לעצמו להתמודד עם תג המחיר הזה, ייהנה מחוויה מיוחדת – וכן, זה לדעתי אחד הרמקולים הניידים הכי טובים שיש כיום בשוק. אני לצערי צריך להחזיר אותו בחזרה. Marshal Kilburn III – מבט נוסף. צילום: יח"צ

מעבדת החדשנות סיטיזון (CityZone), הממוקמת בפארק עתידים בתל אביב, אירחה באחרונה משלחת מקצועית בראשות בנדרל ברננדה, ראש העיר אינטנדנטה מארגנטינה, כדי ללמוד על מודל חדשנות ייחודי המשמש כ"שדה ניסוי חי" הראשון מסוגו בישראל לטכנולוגיות אורבניות.  במהלך הביקור, נחשפה המשלחת לטכנולוגיות פורצות דרך המפותחות ומיושמות בשטחי הפארק, המדמים סביבה עירונית בזעיר-אנפין. בין הפתרונות שהוצגו לאורחים, הוצג הרכב המתקפל של חברת City Transformer, המהווה פתרון תחבורה קומפקטי וחכם שמותאם להתמודדות עם אתגרי הצפיפות בערים. כמו כן, הוצגו טכנולוגיות נוספות של עיר חכמה, לרבות פתרונות לרמזורים חכמים, שפותחו בפארק במטרה לשפר את היעילות, הבטיחות והניהול הכולל של המרחב העירוני. אייל גרין, מנכ"ל פארק עתידים תל אביב, ציין כי הביקור של ראש העיר מארגנטינה מעיד על כך שהפארק התבסס כ"אקוסיסטם הוליסטי" המהווה מגדלור ומגנט לערים וממשלות מרחבי העולם, אשר מבקשות ללמוד על חדשנות אורבנית. גרין הדגיש כי המודל של CityZone מאפשר לסטארט-אפים לא רק לפתח רעיונות, אלא לבצע ולידציה לטכנולוגיות שלהם בתנאי אמת בתוך הפארק, כאשר החיבור בין הרשות המקומית, האקדמיה והתעשייה, מייצר פתרונות לאתגרים גלובליים. ליאת שחם, מנהלת מעבדת סיטיזון, הוסיפה כי הביקור היה פורה ותרם לחיזוק הקשר האסטרטגי בין סיטיזון לרשויות בארגנטינה. שחם ציינה כי במעבדה רואים חשיבות רבה בשיתוף ידע גלובלי ושואפים להמשיך ולהרחיב את שיתופי הפעולה עם ערים נוספות בעולם, במטרה להפוך את המרחב העירוני לחכם, יעיל ונגיש יותר.

"כל מנהל.ת אבטחה צריך.ה לשאול את עצמו.ה איך הפריצה תשפיע על העסק עצמו – ולא על רשת התקשורת ומערך המחשוב. המאבק בין הרעים לטובים בסייבר הוא אינסופי. במשחק הנצחי של חתול ועכבר, יש גם ימים שהרעים מנצחים. איני יודע מי ינצח בסוף, אם בכלל. המאבק נמשך, רק האמצעים השתנו, כי הבינה המלאכותית הייתה זולה יותר. למגינים אסור לנוח לרגע, עליהם לעמוד על המשמר תמיד, גם ב-יום שישי בחצות. הם תמיד צריכים לשאוף להיות צעד קדימה לפני ההאקרים, דרוכים. כדי להצליח במשימתם, מנהל אבטחה וה-CTO חייבים להרכיב משקפיים עסקיים", כך אמר בוב פלורס, מייסד ו-CTO של Applicology. פלורס השתתף ב-Cyber week, שבוע הסייבר השנתי, שעורך המרכז למחקר סייבר בינתחומי ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף מערך הסייבר הלאומי, משרד הכלכלה ומשרד החוץ. הקריירה של פלורס עברה בצמתים שבין אבטחת מידע והגנת סייבר, מודיעין וטכנולוגיה מתקדמת. הוא עבד בסוכנות הביון המרכזית האמריקנית, ה-CIA, שלושה עשורים, עד פרישתו ב-2009: וכיהן במנהלות המודיעין, התמיכה והמבצעים בסוכנות. בתפקידו האחרון שימש פלורס כ-CTO הראשון של ארגון הביון ועל עבודתו שם הוא אומר "שפתיי חתומות". "לפעול בהנחה שבטוח יש פירצה ואולי כבר התרחשה פריצה" "יש ביקורת לא מעטה על ממשל טראמפ ונטען נגדו שהוא מזניח את היבטי הגנת הסייבר. עמדתי בעניין יותר מורכבת והיא: 'כן ולא'. הממשל רוצה יכולות שנוצרו בארה"ב, במקום יבוא מסין, כדי לחזק את הכלכלה המקומית מחד וגם להעלות את רף האבטחה מאידך. מצד שני, הם לא הקדישו מספיק תשומת לב לגידול בכמות, בהיקף ובמורכבות של סיכוני ואיומי הסייבר. הממשל צמצם במשאבים ובכוח האדם של כמה סוכנויות הגנה, ולעתים עשה יותר מדי קיצוצים ובזמן הלא נכון. זה מעניק הזדמנויות לרעים", ציין פלורס. "ההיערכות העתידית", אמר, "צריכה להיות במחשבה של הגרוע מכל, המקבילה של 'המטוס יתרסק'. יש לפעול בהנחה שבטוח יש פירצה ואולי כבר התרחשה פריצה. יש להתכונן להכיל את האירוע, לגדר אותו ולמנוע את ההתפשטות שלו. יש להכיל את האירוע לטובת יותר חוסן וכדי לא לאבד את העסק. שקיפות היא עוד היבט חשוב: מנהל בעבר אמר לי: 'אל תפחד להביא לי חדשות רעות'. המשפט הזה נכון תמיד". "ישנם היבטים שאינם בשליטת מנהלי האבטחה", ציין. "אין 'כדור כסף' אחד שעונה לכלל איומי הסייבר. לפעמים הבעיה בשרשרת האספקה. אם ספקים צד ג' לא שקופים מולך, כולכם תפסידו בסייבר". "באחרונה, "סיפר, "היו כמה השבתות ונפילות אצל ענקיות טק: ההנחה שהן לא ייפלו לעולם – שגויה ומגוחכת. כל ארגון עלול למצוא עצמו מושבת, בגלל סייבר או תקלה. כדי לבנות חוסן תפעולי ובתוכו חוסן סייבר, עליך לחשוב עם הצוות שלך ולצפות את הבלתי צפוי, להבין מה הסיכון. אבל בטבע האנושי, לבסוף משהו יתפספס. פה, סוכן ה-AI ש'יושב על השולחן' ליד בני האנוש, בהחלט יכול להזכיר 'מה עם זה וזה?'. AI תעזור למגינים לשאול את השאלות שגם ההאקרים שואלים: 'איך לפרוץ לארגון בדרך חדשה ומפתיעה?'. זה לעולם לא ייגמר, כי כעת הגיעה בינה מלאכותית והכול רץ מהר יותר". פועלות ללא לאות. מדינות ציר הרשע בסייבר – סין, איראן, צפון קוריאה ורוסיה. צילום: שאטרסטוק האיום הפנימי "האיום הכי גדול לארגון הוא זה הפנימי", אמר בכיר הביון לשעבר. "לעובדים יש ידע והם עלולים להסב יותר נזק. איום פנימי הוא עובד שפוטר והוא נקמן, או שהופעלו עליו שקרים ומניפולציות, או שהוא עובד טוב, ששגה. הממורמר הוא הכי מסוכן אבטחתית". לדבריו, "האווירה התרבותית בארגון תקבע הכל, עם חינוך ותרגול תמידיים. למשל, עובדת בכניסה לארגון עומדת לידך ומבקשת ממך לפתוח לה את הדלת. אחד יפרש את המעשה כמנומס וג'נטלמני והשני יזדעק בגלל הפרה בוטה של כללי האבטחה". מודיעין איומים – כמה שיותר "אני מאד מאמין במודיעין איומים", המשיך ואמר פלורס. "המלצתי היא שלא להגביל את עצמכם, קנו וצרכו כמה שיותר מודיעין איומים. אני מעודד מנהלי אבטחה, גם בארגונים מתחרים – לשתף מידע. זה מעניק עוד נקודת מבט ותמונה גדולה". "סייבר בגיבוי מדינות חי וקיים", אמר. "המניע של רוסיה – כספי. סין פועלת לריגול ולגניבת קניין רוחני. צפון קוריאה מבודדת, ובשל העיצומים נגדה זקוקה נואשות למזומנים. הרעים של איראן הם 'טובים' כרעים, ועוסקים יותר בשיבוש ומעט בריגול. לפני שנים איתרנו האקרים סינים שישבו במערכת החשמל של ארה"ב. הם לא פעלו לשבש, אלא שהו בחשאי, להבנת פעילות המערכות, ואולי, לפיתוח נוזקה עתידית". בסוף השבוע יבקר פלורס בירושלים, אצל בתו שעלתה ארצה. הוא סיכם את דבריו באומרו כי "ישראל היא השוק הכי חדשני בעולם מסיבות רבות: ישראל קטנה, כולם מכירים את כולם, המדינה תחת מתקפה, ויש זליגת ידע חיובית מהצבא לאזרחות. האיומים הם כורח, ויוצרים ומניעים בעקביות חדשנות. זה יפה ואני אוהב את זה".