לאחר שנת קורונה מעיקה, שבה ישראל (כמו גם שאר העולם) עברה טלטלה חסרת תקדים - חברו יחד גדולי אמני ישראל מכל גווני הקשת המוזיקלית לפרויקט מוזיקלי מסקרן. מדובר ב-"זה קטן עלינו", שיר שכתבו והלחינו סטטיק (לירז רוסו) וג'ורדי (ירדן פלג). כל ההכנסות מהפרויקט ייתרמו לבתי החולים, מחלקות הקורונה והצוותים הרפואיים שעומדים בחזית המערכה. רשימת האמנים המשתתפים בשיר לפי סדר א'-ב' (40 אמנים סך הכול): אגם בוחבוט, איזי, אלה לי, אלון דה לוקו, אליעד נחום, אנה זק, בסטוני, ג'יין בורדו, גידי גוב, גלי עטרי, דודו אהרון, הצל, טל טיראנגל, טליסמאן, יסמין מועלם, לוקאץ', ליאור נרקיס, מוקי, מיכאל סוויסה, מרגי, משה פרץ, נועה קירל, נורוז, נסרין קדרי, סאבלימינל, סטטיק ובן אל תבורי, סטפן לגר, עדן אלנה, עדן בן זקן, עדן חסון, עומר אדם, עומרי סגל 69, פלד, צוקוש ושרק, ראסטי, רוני דלומי, רותם כהן, רמי קליינשטיין. צפו למעלה בקליפ

סערת התמונה של עומר אדם עם הזמר המצרי ממאנת להירגע: אחרי שהזמר המצרי הפופולרי מוחמד רמדאן חטף אש במצרים, זומן לשימוע באשמת "פגיעה בעם המצרי" ואף הושעה מאיגוד השחקנים במצרים - הוא מגיב לסערת-הענק בפוסט שכתב באינסטגרם עם תמונה שלו כשהוא לבוש במדי צבא מצרים. "אני מכבד את החלטת האיגוד למרות שהבהרתי מה הסיפור מאחורי התמונה שלי עם הישראלי. אמרתי שאני לא ידעתי במי מדובר ואילו הייתי יודע, הייתי לבטח מסרב להצטלם איתו. שנית, המקום שבו הצטלמנו הוא מסעדה ולא מסיבה פרטית. שרו שם שירים באנגלית, צרפתית, ערבית וגם בעברית (...). הייתתי במדינה ערבית והמצב הזה חדש. למרות שהבהרתי לנשיא האיגוד את כל הדברים הללו, מנעו ממני לשחק במצרים. תודה לאיגוד השחקנים, תודה לחברת ההפקה שביטלה את סדרת הרמדאן שתוכננה לי, תודה לקהל שלא תמך בי. אני בוטח אך ורק באל". גם איגוד העיתונאים במצרים החליט להחרים את רמדאן בגלל התמונה. הוחלט שם לא לפרסם את שמו או את תמונתו או חדשות בעניינו. העיתונאי מהאמירויות, חמד אל-מזרועי, שמצולם אף הוא בתמונה לצד עומר אדם ורמדאן, הבהיר בחשבון הטוויטר שלו כי רמדאן לא ידע כי מדובר בזמר ישראלי.

ביום רביעי יחול יום המודעות לאלימות נגד נשים, ולקראתו מוציאים אחינועם ניני וגיל דור שיר שהלחינו למילותיו של יהונתן גפן, שנכתבו כבר לפני 28 שנה בעקבות ריאיון שקרא עם אישה במקלט לנשים מוכות. כל הרווחים קודש למקלט לנשים מוכות. האזינו

כוכבי ובמאי "שעת נעילה" השתתפו בדיון בכנסת על טראומת מלחמת יום כיפור וחברי כנסת שיבחו את הסדרה. אימרי ביטון: "לקח לי 13 שנה להבין שאני בפוסט טראומה". עומר פרלמן: "למה לא שומעים מספיק על הפצועים בנפש?"

בעומק הסדרה, ליאור אשכנזי סיפק סוף סוף את הסחורה. המסע של מני בן דרור אל בנו עמד במרכז הפרק הטוב ביותר של "שעת נעילה" עד כה. מופרכת ככל שתהיה הדרך - כולל חטיפה של רכב צבאי ומכשיר קשר, ונסיעה לעומק השטח הצבאי - זהו, באופן אירוני, אחד הרגעים ההירואיים ביותר בסדרה על המלחמה. את ההשראה למרדף מצא בן דרור בקשר, כשהוא חסר אונים או יכולת אמיתית לסייע לבנו להישאר בחיים. בייאושו, הוא מקריא לו - ובעצם לכל החיילים בבונקר - את אותו סיפור ילדים על "השחפית והדג", ויוצא לדרך. שום דרישה לחדול מכך אינו עוצרת אותו, והוא ממשיך וממשיך להקריא, בעוד הבן אינו משיב לו (יום אחד, כשייפתחו הארכיונים ויפורסמו הפרוטוקולים של "שעת נעילה", אשמח לדעת אם מראש קיבלה הדמות הזאת אפס טקסט, או שמא חלקה דעך ככל שהתפתח התסריט). זאת סצינה מקסימה באמת. החיילים יושבים להם בבונקר, מנותקים מהעולם, מתקשים להאמין שיצאו משם אי פעם חיים, ופתאום מקשיבים לסיפור ילדים, שמזכיר שהם, ובכן, בקושי ילדים בני 19-18. הסיפור לא לגמרי הולם את הקשר בין מני ויוני בן דרור, אבל זה לא ממש משנה - הוא הולם את התחושה של האב המרחף מעל, וחושש ממה שיקרה ליקירו ברגע שלא ישמור עליו. אפשר להניח שכל חייל שישב בבונקר באותו רגע רצה לחזור אל הבית המגונן של משפחתו. סיפור ילדים זה הכי קרוב שאפשר.