ברוכים הבאים לתיק טוק, הפודקאסט החדש של המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת. ניסיון שלנו לתת תרגום, הסבר וקונטקסט לתהליכים העמוקים ולפעמים הנסתרים מהעין שעוברת התקשורת הישראלית. בכל פרק נארח בכירים מעולם התקשורת כחלק מפעילות המכון לחיזוק חופש העיתונות בישראל. והפעם - עם הפרשן המשפטי של חדשות 13 ברוך קרא, ואיש רדיו 103fm, ישראל היום, ערוץ 20 - אראל סג"ל. לשניהם מתברר, יש גם סוד אישי-היסטורי משותף מהילדות - כשלמדו באותו תיכון (הרטמן) בירושלים.

העונה הנוכחית של "האח הגדול" מספקת כמו בכל עונה ריבים אלימים ומתלהמים בין גברים שמתסיסים את דיירי הבית ומככבים בפרומואים לאורך כל השבוע. גם הפעם יש קרבות תרנגולים שמגיעים כמעט עד למכות, כאלה שריח הטוסטסטרון הישראלי המוכר נודף מהם בכמויות. אלא שבעונה הזו אפשר גם להצביע על רוח חדשה ומרעננת של מודל גבריות טיפה אחר. בשקט בשקט נערמו עוד ועוד רגעים טלויזיונים יוצאי דופן, קטנים אך משני תודעה, שמשודרים בפריים טיים לעיני כל המדינה. גברים סטרייטים מתנשקים ומתחבקים, שמים לק, מתאפרים - ואין לזה כל התייחסות. אין כינויי גנאי, אין את ה"יא הומו" ההו כה מוכר. שקט. כל אחד עושה מה טוב לו. וזה טוב לנו. מאוד. מתחילת העונה ועד היום אפשר לשים לב איך ה"גברים גברים" של הבית, לפעמים בחורים מרקעים קשים עם פיוז קצר (נו, גברים שמאוד אוהבים להביא לריאליטי) מתקשטים להם. דיוויד עם לק שחור על האצבעות בין ריב לריב, ג'וזי מגיע למעמד ההדחות עם עיפרון שחור בעיניים, תום בחולצה מנומרת פתוחה ראוותנית, רגעים רבים שבהם יהודה ואילון אוחזים ידיים חזק ומחכים לשמוע מי המודח הבא, ג'וזי ויהודה מרביצים נשיקה על השפתיים בעודם אוחזים זה את פניו של רעהו סתם ככה כי הם ממש חברים וקשורים. כל זה בפריים טיים. וללא התייחסות מיוחדת. בלי פחד של מה יגידו. ככה.

"פסיכואנליזה עושה את החיים פשוטים יותר", אומר הפסיכולוג הוינאי-היהודי בספר ראיונות חדש שיצא לאור בעברית, "פרויד מתעמת עם הספינקס. משמעות החיים על פי איינשטיין". ש"י עגנון היה חולק עליו - הוא העדיף לא לפענח את החלומות, לאפשר לשלג לנוח ביופיו על אדמה מרופשת

שלוש סדרות שעלו לאחרונה מנסות לקחת אותנו אל החמים והמוכר, כל אחת מהן בדרכה. הראשונה חסרת נשמה מרוב שהיא מפולטרת, השנייה נוסחתית וסתמית והשלישית יומרנית אך חמודה. זה מה שחשבנו על "פיירפליי ליין", "ווקר" ו"גשר ומנהרה"

דווקא בתקופה בה התרבות מושתקת, מוקם מרכז תרבות חדש בשם "FEEL ביית" בירושלים, שכולל חלל הופעות, מועדון, בית קפה, תחנת שידור דיגיטלית, חלל משרדים שיתופי ומרפסת גדולה. המרכז נוצר על ידי ארגון התרבות "מקודשת" ופועל בהתאם להוראות משרד הבריאות