רגע אחרי שאמרו "כן" זה לזו והחליטו להישאר יחד בתום 42 ימים צילומי "חתונה ממבט ראשון", תומר ויואנה לא חגגו במסעדה יוקרתית ולא בבר מפונפן אלא בבליסת מנת שווארמה מול הטלוויזיה. "הלכתי להביא שווארמה ליואנה ולי", נזכר תומר. "רצינו לאכול בשקט, בלי מצלמות. התיישבנו על הספה ונשמנו. הצילומים היו כל כך אינטנסיביים ועוצמתיים, ורגע אחרי שאלנו את עצמנו 'מה היה פה הרגע?!'. לא עשינו כלום באותו יום. ראינו טלוויזיה, אכלנו, נשמנו, עיכלנו. למחרת התחלנו לעשות זוגיות אמיתית. התחלנו את החיים. זה היה כל כך מוזר לקום בבוקר בלי שמצלמים אותנו". ואחרי היום-יומיים הראשונים? תומר: "אלו היו יום-יומיים מהותיים. מאז למדנו להמשיך את הזוגיות בלי המעטפת של הצילומים ולחיות חיים רגילים. זו הייתה תקופה קסומה שהיינו לבדנו שנינו עם הזוגיות שלנו, ועוד לפני השידורים, כך שאף אחד לא זיהה אותנו ויכולנו פשוט להסתובב ולחוות את הזוגיות. בתקופה הזו למדנו להכיר יותר, להעמיק את החיבור בינינו, לשתף אחד את השנייה בעולמות שלנו, בעבודה, בחיים, נפגשנו עם המשפחות, נפגשנו עם אנשים שלא ממש רצו להצטלם בתקופת הצילומים, ועשינו כל מה שזוג אחר עושה". אצל לא מעט זוגות של "חתונמי" התקופה הזאת העירה משברים. תומר: "כן, היו ריבים, אבל אני לא חושב שזה ערער את הזוגיות. למדנו לריב. 42 ימי הצילומים היו תקופת התאהבות והתאמה אחד לשנייה כדי לבנות את הביחד. למדנו לתקשר וגם למדנו לריב". יואנה: "ברור שהיה קושי אחרי צילומי התוכנית, אבל מה שיפה ביני לבין תומר זה שאנחנו יודעים לצלוח כל אי הבנה בינינו. היו חודשיים שהכל היה טוב בינינו וההשתלבות שלו בדירה שלי הייתה מאוד טבעית. זה הדבר שהכי פחדתי ממנו, שאני ארגיש שמישהו חודר לי לפרטיות, אבל בסוף זה היה סבבה. באמת הרגשתי קצת חנוקה, אבל מהר מאוד יצאנו מזה". תומר: "וגם קיבלתי בתקופה הזו עוד מדף בארון". זה היה ברור לכם שתמשיכו לגור יחד? יואנה: "תומר ואני התלבטנו על זה ואמרנו 'אוקיי, בוא נזרום, בוא נישאר באותה דירה מבלי לטלטל יותר מדי ופשוט נתגלגל'. אם בעוד שבועיים-שלושה נרגיש שכל אחד צריך את דירתו, הדירה של תומר הייתה קיימת והמשכנו לשלם שכר דירה בשתי הדירות".

אם יש משהו שמעציב בימים אלו את שלומי שבת זה המצב שאליו הידרדרה החברה הישראלית בתקופה האחרונה. "פעם חייל היה עומד בכביש והנהגים היו נלחמים ביניהם מי ייקח אותו", הוא אומר בריאיון לפודקאסט "ועדת תרבות" של וואלה! תרבות. "היום החייל הזה יכול להתייבש בכביש. אף אחד לא ייקח אותו. פעם כשדיברו על אלימות, דיברו על הארלם. אז נכון שיש בעם שלנו המון אנשים מדהימים כמו הבחור שנרצח ומי יודע כמה אנשים הוא הציל (סייר הביטחון של עיריית תל אביב, חן אמיר - נ"י), אבל בהרגשה הכללית התחושה לא טובה. אני לא יודע איך הגענו לזה, כלומר יש לי מושג איך הגענו לזה. מה שכואב זה שפעם כל העולם קינא במדינת ישראל והיום אוהבים לשנוא אותנו, לפעמים בצדק, עם ההתנהגות שלנו בחו"ל". וכשאתה רואה רבבות ישראלים יוצאים שבוע אחרי שבוע להפגין מחשש שהדמוקרטיה שלנו נפגעת - מה אתה חושב עליהם? על הממשלה? "הדבר היחיד שכואב לי מכל הדבר הזה זה שאני לא יודע מי, אבל מישהו גורם לנו לריב אחד עם השני. זה מזכיר לי את המשפט 'אין ילד רע, יש ילד שרע לו'. אז העם שלנו הוא טוב, הלב היהודי הוא רחמן ביסודו. זה שאנחנו עכשיו זורקים כיסאות אחד על השני וצועקים בכביש - זה יכול להיעלם גם. הלב היהודי הוא לב רחמן, אבל מישהו גורם לעם הזה להיות ככה". הפוליטיקאים? "יכול להיות. תשמע, הם מרגיזים את האנשים ברחוב. לא קל לחיות במדינה זאת, חבר'ה צעירים לא יכולים לקנות דירה, אנשים חייבים כסף לבנקים, הפקקים פה מטורפים. אנשים עומדים ארבע שעות בפקק ופתאום באים להם עם דגלים, אז נוצרת פה מלחמה. חבל. אבל בהופעות אני תמיד מנסה למצוא את המאחד. אני רואה אהבה גדולה בהופעות שלי, גם ערבים, אגב". למה אתה הכי מתגעגע בישראל של פעם? "וואו, איזו שאלה חלום. אני מתגעגע לתמימות, לנאיביות, לתחושת הביטחון, לדלת שלא נעלנו, לאוכל שאכלתי אצל השכנה, למשחקים, לבושה. אם היית עושה למשל גרעפס, החבר'ה לא היו שוכחים לך את זה חודשים. היית מתבייש. היום אתה רואה חבר'ה מתבזים בטיקטוק, בטלוויזיה, בריאליטי, ולמחרת באים אליך כאילו אתה לא בסדר. פעם אם ראו למישהו את התחתונים בטעות, הוא היה נבוך חודשים. לזה אני מתגעגע. גם בספורט אני מתגעגע לכדורגל של פעם, לאוהדים של פעם, כששחקנים היו יורדים למחצית עם דם ובוץ". והיום הם פרימדונות? "לא פרימדונות, אבל היום שחקן מבקיע גול והוא רץ לנשק את הסמל של הקבוצה. הרי בשנה הבאה הוא ישחק בקבוצה אחרת. הכול נהיה מסחרי, הכול זה כסף. מכבי תל אביב בכדורסל זו קבוצה זרה לגמרי. הכול זה שואו". צפו למעלה בריאיון המלא עם שלומי שבת או האזינו לו ממש כאן למטה ואפשר גם בספוטיפיי

חברי הקואליציה קיימו אמש ערב גיבוש במסעדה בירושלים, שבמהלכו הופיע מולם הקומיקאי גיא הוכמן שצחק עליהם במשך 10 דקות תמימות. בין השאר הוא צחק על ראש הממשלה נתניהו ("ביבי, תשתה מים, שלא ישתילו לך קוצב לב"), על רעייתו ("מירי רגב לא הגבילה אותי בכלום. היא אמרה לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה במופע ולצחוק על כולם. שרה, את נראית נהדר") ועל רגב עצמה: "מירי, תעזבי את צ'כוב, לכי לקורס פיתוח קול. באמא שלי, ראיתם איך היא שרה". הוכמן גם עקץ את שר הביטחון יואב גלנט שלא נכח באירוע ואמר: "איפה הוא, באירוע של האופוזיציה?". הקומיקאי פנה לאיילה בן גביר, רעייתו של השר איתמר בן גביר, ואמר לה: "איפה הוא? מטעין את הנשק? אני אוהב בבעלך איך שהוא התבגר. הוא הפך מנער גבעות למבוגר גבעות. איפה היה הדייט הראשון שלכם, במטווח?". הוכמן המשיך וצחק על השר יצחק וסרלאוף, על השר מיקי זוהר, על השרים עידית סילמן ועמיחי שיקלי ("כל הבוגדים") ועל סמוטריץ' שאינו בקיא באנגלית. על שר המשפטים יריב לוין, שלא נכח באירוע משום שהוא בשנת אבל על מות אביו, אמר: "רציתי שיעביר לי את המלח, כי את הרפורמה הוא כבר לא יעביר". נתניהו עצמו שיתף את המופע של הוכמן ברשתות החברתיות וכתב: "גיא הוכמן כמעט הפיל את הקואליציה". את התשלום שקיבל עבור ההופעה תרם הוכמן לארגון "חלאסרטן" שתומך בחולים במחלה.

חנן בן ארי ופאר טסי מוציאים סינגל חדש - משאפ לשני להיטי הענק "38" ו"חוץ מכדורגל" - מתוך חזרות שקיימו לקראת פסטיבל התמר, שם יופיעו ב-3 באוקטובר בערב משלהם. צפו

סדרת הקאלט של כאן 11 תחודש לעונה נוספת שתהיה החמישית במספר. זאת, לאחר שהכתירה את העונה הנוכחית כעונת שיא בנתוני הצפייה מאז עלייתה לאוויר. כל הפרטים

יום הקולנוע הישראלי התקיים השנה בפעם התשיעית, במסגרתו הוקרנו 40 סרטים ישראלים, 31 מהם בהקרנות בכורה, ב-80 אולמות קולנוע, בעלות של 10 שקלים לכרטיס. שלושת הסרטים הנצפים ביותר היו "7 ברכות", הזוכה הגדול של טקס פרסי אופיר, "הילולה" ו"גן קופים"

הלהיטים שנולדו מהטיקטוק, המאסטרים שריגשו אותנו, הכוכבים שיצאו לדרך חדשה וגם קאמבק אחד מדהים. מחנן בן ארי עד שירה מרגלית, מפאר טסי עד שי המבר: 25 שירים שעשו לנו את שנת תשפ"ג

ביותר ממובן אחד "שיחה נכנסת", סדרת הדוקו החדשה של יס על הנעשה במוקדי הסיוע של עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית), היא מוצר כמעט אנטי טלוויזיוני. בכל אחד מהפרקים הקצרים שלה (אורכם נע בין רבע לחצי שעה), אנחנו מתוודעים לשיחה שהגיעה לאחד ממוקדי ער"ן ברחבי הארץ ולמוקדנ/ית שטיפל בה. הסדרה, שיצרו שרון יעיש וגולן רייז ("עיניים של אבא"), הוקרנה לראשונה בפסטיבל דוקאביב האחרון כסרט באורך מלא, וכאן היא פוצלה לפרקים שניתן לראות גם באופן לא רציף. המקרים המובאים בה מגוונים, ועבור מי שמעולם לא פנו למוקד של ער"ן או התנדבו בו (או שניהם), סביר להניח שהם יעניקו תובנות חדשות על סוגי ההתמודדויות של הפונים. יש כאן בחור נמוך קומה שמתקשר למוקד בדרך לדייט ומספר למוקדנית על הקושי בחיים עם שונות חיצונית, איש מבוגר שרק לאחרונה איבד את אמו והתקשר בערב החג כדי שלא יעביר אותו לבדו, גבר ששוקל לסיים את חייו לאחר שנאסר עליו לפגוש את ילדיו, בן העדה הדרוזית שנשלח לרצוח את אחותו על מה שמכונה 'כבוד המשפחה' ועוד.