בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר חלמה יובל דיין חלום מצמרר, שבו באים להעיר אותה ואומרים לה שהתחילה מלחמה ושעליה להיכנס לממ"ד. "ואז אחרי כמה שעות אחותי באמת באה להעיר אותי. היא אמרה לי שיש אזעקות ואני אמרתי לה 'לא, זה רק חלום'. היא ענתה לי 'לא, זה לא חלום. טוסי לממ"ד עכשיו'. אנחנו גרים באשדוד. ההורים שלי היו בכלל בחו"ל, אח שלי היה בבית שלו עם גיסתי, אשתו. היינו רק אחותי ואני בבית ולא ידענו מה קורה. אני הרי שומרת שבת. אח שלי הגיע אלינו ועדכן אותנו בהכול, סיפר מה קרה ומה הוא ראה. הייתי בשוק טוטאלי, היו גם נפילות לא רחוקות מאיתנו". והיית בכלל אמורה להוציא את האלבום שלך שלושה ימים לאחר מכן. "נכון. ובמקום להוציא את האלבום הייתי ב-10 באוקטובר כבר בבלינסון. התחלתי לבקר חיילים פצועים כי קלטתי שאם אני אשב בבית ואשמע אזעקות - זה עלול לפרק אותי. מיד הבנתי שאני צריכה לרדת לבתי החולים ולהיות איתם. הרגעים הראשונים האלה נצרבו בי מאוד חזק. אני זוכרת שחיילים הראו לי קליעים שהיו בתוך הגוף שלהם ושעכשיו נמצאים בתוך כוס קטנה ליד המיטה". היה רגע כלשהו מתוך כל החודשים האחרונים שנצרב בך? "כן, יום אחד נסעתי לתל השומר עם הגיטרה. עברתי במשך שעות בין החדרים ושרתי ופתאום נכנסתי לאיזה חדר צדדי וראיתי שם את מייה שם שחזרה מהשבי עושה פיזיותרפיה. התמונה שלה הרי נמצאת בכל מקום אז אתה מרגיש שאתה מכיר אותה אישית. דיברנו, ניגנתי לה שיר, אמא שלה בכתה והרגשתי שיצאתי מחוזקת מזה. נשארנו גם בקשר". ובמקום לצאת ב-10 באוקטובר, האלבום יצא לא מזמן. היה משהו בו שהשתנה בעקבות המלחמה? "הכול נשאר אותו דבר מלבד שיר אחד שנקרא 'תשמרי על הלב' שהלכתי להקליט את השירה שלו שוב. אחרי כל הסיפורים ששמעתי בחודשים האחרונים, הרגשתי שאני צריכה להגיש אותו ממקום אחר בנפש". לריאיון המלא עם יובל דיין - צפו למעלה אפשר להאזין לו גם בספוטיפיי

סרט איכותי אך מרגש בנטפליקס, הלהיט הכי מדובר עכשיו, סרט האקשן המפתיע של הקיץ ועוד. ארבע המלצות צפייה ואזהרה אחת

פרסום ראשון: חשד שראש עיריית חולון "תפר מכרז" למנכ"לית המדיטק כך שיתאים לאודליה פרידמן, המנכ"לית הכושלת לשעבר של הבימה. במכרז החדש הושמטה החובה לתואר אקדמי שהיתה נהוגה בעבר לתפקיד. בדף קורות החיים שכתבה פרידמן היא אינה מציינת כי בידה תואר כזה

כל מי שגדל בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 מזהה את גארי קולמן - אם לא בשם, אז בטח בפרצוף. קולמן זכה לתהילה בינלאומית כשגילם את הילד הקטן ארנולד ג'קסון בסיטקום "על טעם ועל ריח" ששודר מ-1978 עד 1986 והוא זכור במיוחד בזכות המשפט: "What'o talkin' 'bout, Willis?" (על מה אתה מדבר, ויליס?). קולמן הפך למפורסם ואהוב ברחבי העולם בזכות התפקיד, האישיות הכובשת וההומור שלו. למרות התהילה והזוהר קולמן סבל כל חייו - ביות היתר ממחלת כליות בשם דלקת כליות נפריטיס, בגללה עבר שתי השתלות כליה עוד לפני גיל 18 וגרמה להפסקת צמיחתו בגיל צעיר - בשל כך נשאר קולמן בגובה 1.42 מ' ובעל מראה של ילד צעיר במשך כל חייו. בסופו של דבר הוא מת בשנת 2010 בגיל 42 משטף דם במוח לאחר נפילה בביתו שכעת מוטלת בספק ומוגדרת כ"חשודה". זו המסקנה העיקרית מהטריילר הראשון לסרט התיעודי החדש של רשת פיקוק "גארי" שישודר בסוף החודש ויחקור לפי הפרסומים את "חייו המרתקים ומותו המסתורי של השחקן האהוב, גארי קולמן, כולל הצד האפל של חייו מחוץ לאור המצלמות".

השחקנית האגדית, שהקריירה שלה נעה בין הקלאסיקה "אישה אחת השפעה" לשובר הקופות הרומנטי "היומן", מתה לאחר התמודדות ארוכה עם אלצהיימר

בשל המצב הביטחוני המתוח והחשש מירי רקטות מכיוון לבנון, ביטל המוזיקאי שלומי שבת את הופעתו הערב בצפת. הלילה הודיעו אנשי הצוות של שלומי שבת כי הם חוששים להגיע נוכח המצב הביטחוני ולאור זאת המופע מבוטל. מעיריית צפת והיכל התרבות המקומי נמסר בתגובה: "לאור המתיחות הביטחונית, שלומי שבת וצוותו הודיעו הלילה כי הם חוששים להגיע לאזור הגליל ולהופיע בצפת, וזאת על אף שהבהרנו כי השגרה נשמרת בצפת וניסינו לשכנע כי אין כל מגבלה או מניעה לקיים את המופע כמתוכנן. אנו מתנצלים על אי הנוחות, על הדחייה ועל ההודעה על כך ביום האירוע עצמו, אך שוב נציין כי הפנייה הגיעה בלילה, והשקענו מאמצים רבים בניסיון לשכנע ולקיים את המופע כמתוכנן כדי לא לאכזב אתכם". מטעמו של שלומי שבת נמסר: "יממה לפני המופע של שלומי שבת בצפת שוגרו במטח לילי כ-30 רקטות על אזור מירון והסביבה, צוות הנגנים ומשפחותיהם הפעילו לחץ גדול והודיעו למנהלים של שבת כי אינם מוכנים לקחת את הסיכון שהגזרה מתחממת. ההנהלה פנתה לעיריית צפת עם תאריך חלופי ונקבע כי שלומי שבת יגיע בסוכות הקרוב לשמח את התושבים".

פסטיבל הקומדיה על שם אפרים קישון, מופע השקת אלבום של עלמה גוב, מסיבה של אתניקס - ועוד כמה המלצות תרבותיות ששווה לשים אליהן לב השבוע

נתחיל במחמאה: משימת הטלנובלה (וגם השם שלה "סודות ונקניקים") היא ללא ספק אחת המשימות הטובות של העונה. היא לא רק הייתה מושקעת תפאורתית, כולל טלפון חוגה וטרנזיסטורים שחיממו את ליבי הסמי-בומרי, אלא שהיא גם הייתה כתובה כמו שצריך, וכל אלמנט בה נמצא שם לא רק בשביל הנראות אלא גם כדי לקדם את העלילה. פתאום קלטתי שהיו חסרות לי משימות מושקעות כאלה, כמותן ראינו בעיקר בעונות הראשונות של התוכנית. נדמה שכיום ההפקה נוטה להתעצל ולסגור עניין אמנם עם תפאורה מעתיקת נשימה אבל בליווי פתרון עלילתי ברמת התוכי. מטרת המשימה היא כמובן לחשוף את הדיירים בקלקלתם ולייצר דרמות ביניהם, בעודם עוטים תחפושות פיפי, שגולת הכותרת שלהן הן אור עם פיאת ניסים גרמה, ושילה שנראה כאילו סמור שחורדיני נפטר לו על הראש. בכלל גברים שהם קצת גורילות על הנש תמיד מצחיקים אותי. הומור בסיסי כזה, כמו שעועית ירוקה באף בשולחן שישי. תמיד עובד. במסגרת המשימה הדיירים קיבלו טקסטים ושיחקו סצינות, ובין לבין הם גם חטפו בראש איזו העמדה פומבית להדחה, או ש"נפלט" איזה שידור רדיו שמסתיר תחתיו דרמה ראויה לשמה כמו שפרידה הפיה גנבה לאמילי את השיר ובגדה באמון שלה בצורה הכי קשה.