הלווייתו של רווח, מהדמויות המשפיעות והאהובות בתולדות הקולנוע הישראלי נערכה בבית העלמין קריית שאול בהשתתפות מאות חברים, אמנים ובני משפחה. השר מיקי זוהר: "ננציח אותך בכל הכוח", יונה אליאן: "לא היה שחקן כמוך". בנו של יהודה ברקן: "בטוח שאבא קיבל אותך למעלה"

במהלך ריאיון של הכתבת לי נעים עם חבריה של אמילי דמארי, החלו החברים של דמארי לשיר ולשמוח, עד כדי כך שאחד מחבריה הרים את לי נעים על כתפיו וכך המשיך השידור לקול צחוקה של לי נעים ושל יונית לוי. צפו

לסרט השואה "סודה" יש פוטנציאל גדול, אבל הוא לא מצליח לבעבע - והליהוק של ליאור רז ורותם סלע בטח לא עוזר

מגיש "אברי ושרקי" דיבר בשידור חי על שחרור רוצח אחיו שלום שרקי, חאלד קוטינה, בעסקת החטופים: "בלתי נתפס שישאף אוויר צח, אבל אחי מת והחטופים חיים"

בעונה טראומטית אפילו יותר מקודמתה, הצופים והשופטים מסתכלים קודם כל על הסיפור ויכולת העמידה מול הבוז האירופי ורק אחר כך על כל השאר. בן בירון בראודה מסכם את חצי גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון" - ומהמר גם על הגמר

הממשלה ה-37 הושבעה ב־29 בדצמבר 2022. 752 ימים בהם שינתה הממשלה את פניה שוב ושוב, והצליחה לשבור את השיא של הממשלה עם הכי הרבה שרים אי פעם (וכל זה בזמן משבר כלכלי, ריספקט!). חידון מהיר, בלי גוגל: מה תפקידם של השרים חיים ביטון, רונן אליאס ויואב בן צור? התשובה: הראשון הוא "שר נוסף" במשרד החינוך, האחרון הוא שר העבודה והאמצעי אינו שר בממשלה, אבל תודו שלרגע האמנתם שיש שם שמעולם לא שמעתם עליו שכנראה מקבל מכולנו משכורת. הממשלה שהייתה אמורה לספור את ימיה לאחור מה־7 באוקטובר עדיין בשלטון, ועדיין חוסמת כל אפשרות להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתמצא את האחראים למחדל הגדול בתולדות המדינה. היו לרגע כמה חריקות במכונה המשומנת של נתניהו. בימים שלאחר הטבח אמר שר החינוך יואב קיש כי "זה קרה בממשלה שלנו, יוסקו מסקנות ונקבל אחריות". גלית דיסטל אטבריאן הודתה כי הייתה "מהאנשים שגרמו למדינה להיחלש", ולא הסתפקה בדיבורים אלא התפטרה מתפקידה כשרת ההסברה בהכרזה שהמשרד שלה הוא "בזבוז כספי ציבור". שר האוצר סמוטריץ' יצא לציבור ולקח אחריות מיניסטריאלית על הטבח: "צריך להודות ביושר, בכאב ובראש מורכן: נכשלנו בשמירה על ביטחון אזרחנו". הימים האלה עברו מזמן. תוך פחות מחודש, כל השרים, כולל סמוטריץ' עצמו שהבטיח בימים אחרי הטבח כי הוא "לוקח אחריות על מה שהיה ועל מה שיהיה", התחילו להשמיע זמירות שונות לחלוטין. האחריות היא לא על הממשלה, אלא על הצבא, בג"ץ, היועמ"שית, התקשורת, ג'ו ביידן, אריק שרון, שמעון פרס, בן כספית, רביב דרוקר, שרון דרוקר, פיני גרשון, גולדה מאיר, גלידה גולדה, גלעד שליט וגולדי הון. בקיצור, כולם אחראים חוץ מאלה שנבחרו לשרת את הציבור.

שני, שהחל את תפקידו כמנהל מוזיקלי בשנת 2020, יחל את הקדנציה הנוספת בעונה 2026/27. במקביל לתפקידו בישראל, שני יחל גם את תפקידו כמנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של מינכן בעונה 2026/27, לאחר שיסיים לשמש כמנצחה הראשי של הפילהרמונית של רוטרדם

בדבר אחד כמעט אין ספק: אם זאב רווח, יליד מרוקו, היה מהגר לצרפת ולא עולה לישראל - הוא היה הופך לכוכב בקנה מידה אירופאי. היכולות הקומיות שלו לא נפלו מאלה של לואי דה-פינס, ו"חגיגה בסנוקר", הקומדיה הכי גדולה שלו, לא נפלה ברמתה מן המהתלות העממיות האירופאיות הגדולות ביותר. הדברים הללו לא נכתבים עכשיו מתוך פאת כבודו של המת - תמיד האמנתי בהם. אך רווח עלה לישראל, והרווח כולנו שלנו. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מן הקולנוע המקומי, ושינה אותו לעד. הוא היה מהפכן, לא פחות מכך. זו היתה מהפכה של שמחה: כיוצר וכשחקן, הוא חגג את התרבות המזרחית כפי שאיש לא עשה לפניו, אבל רבים יעשו אחריו ועדיין עושים. הגיבורים המזרחיים שלו היו בטוחים בעצמם, שמחים בתרבות שלהם וגאים במורשת שלהם, בלי להתנצל ובלי להתפשר. המזרחיים אצלו תמיד היו ווינרים, ומזרחיות סיבה למסיבה. רווח היה האייקון המזרחי הראשון של הקולנוע הישראלי ואולי הגדול ביותר, גם אם לא היחיד. ההבדל בינו לאחרים שהוא נכנס למשבצת שהיתה שמורה עד אז לאורי זוהר ודומיו והתייצב בלבה של התעשייה המקומית כמפיק-במאי-שחקן, בניגוד למשל לג'ורג' עובדיה שרק ביים וליהודה ברקן שמלבד סרטי המתיחות, לא ביים את הסרטים העלילתיים הבולטים שלו כמו "אבא גנוב".